בישוף כושי מדרום אפריקה, הנלחם באפרטהייד שמה, הגיע לארץ ישראל כאורח 'הכנסיה האנגליקנית' והודיע לממשלה שיבקר בכותל בשבת. משנודע על כך לרב הכותל הרב גץ הוא התקשר מיד למנכ"ל משרד הדתות ולרבנים הראשיים בכדי לתאם עמדה כיצד למנוע את הביקור, אשר יגרום להרבה חילול שבת ולפגיעה בקדשי ישראל. הרב גץ יצר מגע עם גורמים שונים בכדי לשנות את מועד הביקור, עד שנודע לו סופית שהלה יבקר רק במוצאישבת.
בכל אופן, תאם הרב גץ עם 'המחלקה הנוצרית' במשרד הדתות שלא הוא יקבל את פני הבישוף, "שהוא שיקוץ משומם, שונא ישראל ו'אשפיסט' מובהק". הרב גץ גם דרש שהלה לא יכנס לשטח הכותל עם הצלב על חזהו.
במהלך השבת (כ"ה בכסלו) התמקם הרב גץ באופן אישי בשטח הכותל בכדי למנוע כל 'הפתעה' מצד הבישוף. החשש היה שלאחר ביקורו בהר הבית, שהתקיים בשבת, ילך לכותל. לאחר תפילת ערבית של מוצאי שבת הדליק הרב הראשי לישראל הרב שפירא שתי נרות בחנוכיה ברחבת הכותל, והרב גץ עשה 'הבדלה' במקום. מיד לאחר ההבדלה, מיהר הרב גץ לצאת מהאזור והנה בעלותו מן השטח הוא נתקל בפמליה של הבישוף, מלווה בנחיל של אנשי תקשורת… בלית ברירה 'נאלץ' הרב ללחוץ את ידו. הרב גץ האמין שהיה מפגש זה בהשגחה אלוקית. באותו רגע העיר הרב גץ בחומרה רבה לנציג הממשלה שליווה את הבישוף על כך שהלה לא הכניס את הצלב תחת בגדו. הנציג הסביר שהוא הבין שההנחיה לעשות כן היתה רק לזמן שירדו לרחבת הכותל גופא, לשטח התפילה עצמו, והוא הבטיח שיעשה זאת לכשיגיעו שמה.
למחרת בכ"ו בכסלו כתב הרב גץ: "הופיעו בעתונות תמונות מאמש, ובאחד העתונים תמונה – בצבעים – עם הבישוף והצלב על חזהו. ממש מעשה שטן".
[ע"פ יומן הרב גץ]
כ"ו בכסלו תש"ן (24.12.89) –
