כשהגיע לארץ ישראל מנחם בגין, אז נציב בית"ר בפולין ואחת הדמויות הבולטות במחנה הרוויזיוניסטי, השתלב במפקדת האצ"ל והוצע לו לעמוד בראש הארגון. בסוף שנת 1943 הסכים לקבל את הפיקוד על הארגון וגיבש מפקדה חדשה בה כיהנו המפקד לשעבר יעקב מרידור כסגנו, אריה בן אליעזר, אליהו לנקין ושלמה לב עמי.
בז' בשבט תש"ד (1.2.44) הוציאה מפקדת האצ"ל בראשות בגין כרוז "הכרזת המרד". במסמך נאמר בין השאר כי למרות שמכל הבחינות היה 'הספר הלבן' – שהצר את צעדי ההתישבות היהודית בארץ – אמור להתבטל, הוא "נשאר בתקפו. הוא מתגשם, למרות בגידת הערבים ונאמנות היהודים; למרות הגיוס ההמוני לצבא הבריטי; למרות שביתת הנשק והשקט בארץ ישראל; למרות הטבח של המוני בית ישראל באירופה… שפת העובדות היא פשוטה ואיומה כאחת. הפסדנו במשך ארבע שנות המלחמה מיליונים של טובי עמנו; מיליונים אחרים עומדים בסכנת ההשמדה. וארץ ישראל סגורה ומסוגרת כי שולט בה שלטון בריטי, המגשים את הספר הלבן, וחותר לחיסול התקווה האחרונה של עמנו".
לאחר מכן הוכרז במסמך כי מבחינת האצ"ל תמה שביתת הנשק מול הבריטים, ומעתה נפתחת מלחמה נגד 'הספר הלבן'. האצ"ל דרש בכרוז את מסירת השלטון על ארץ ישראל לידי "ממשלה עברית זמנית", שתדאג בעצמה לפינוי יהדות אירופה והבאתה לארץ, לכריתת בריתות עם כל מדינה שתכיר בריבונות המדינה העברית, ותבטיח צדק סוציאלי ושוויון זכויות מלא לכלל תושביה.
הכרוז סיים במילים: "הנוער הלוחם לא יירתע מפני קורבנות וייסורים, דם וסבל. הוא לא ייכנע, לא ינוח, כל עוד לא יחדש את ימינו כקדם, כל עוד לא יבטיח לעמנו מילדת, הרות, כבוד, לחם, צדק ומשפט.
ואם עזור תעזרו לו, הרי תחזינה עיניכם בקרוב בימינו בשיבת ציון ותקומת ישראל.
כה ייתן וכה יוסיף לנו האלוהים!".
לנוסח המלא של הכרוז: "הכרזת המרד של האצ"ל".