בח' בתמוז תרצ"ח (1938 למנינם) הופיע הרב הראשי לישראל הגריא"ה הרצוג בפני ועדת וודהד היא 'ועדת החלוקה'. הרב הרצוג הביע בפני הועדה את העמדה היהודית ביחס לרעיון חלוקת הארץ לשתי מדינות, מדינת ישראל ומדינה ערבית. בדבריו התייחס למעמד שינתן על ידי המוסדות היהודיים לרבנות הראשית במדינה שתוקם, ונגע בהרחבה בסוגיית ירושלים והר הבית ויחס היהדות אליהם.
לשאלת החוקר: "האם חושבת הרבנות הראשית שירושלים יכולה להיות מחוץ למדינה העברית?" השיב הרב הרצוג בהרחבה והסביר: "ירושלים בשביל העם היהודי היא יותר מאשר עיר בירה לארץ, כי היא קובעת ברכה לעצמה. ירושלים היא חטיבה מיוחדת בשביל העם העברי אשר הביע אותה בשבועתו: 'אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני', ובשום אופן לא יוכל לתאר לעצמו העם היהודי את מדינתו בלי ירושלים".
וכשנשאל: "האם אתם מתכוונים רק לירושלים החדשה או גם לירושלים העתיקה? ומה בדבר החזרת הר הבית ליהודים?"
השיב הרב הרצוג: "בשבילנו אין ירושלים מתחלקת בין 'חדשה' ל'עתיקה'. אולם בנוגע להר־הבית זוהי חטיבה מיוחדת, ואם גם תסכימו להשיבו לנו – אין אנו יכולים לקבלו [ולנהל בפועל את המסגדים], כיון שאסור ליהודים על־פי דת אבותינו להכנס להר־הבית. תקוות גאולת הר־הבית והקמת בית־המקדש תעשה אך ורק ביד אלוקים, ולא על־ידי יד אנוש".
(ע"פ מקור 'סודי' הנמצא בארכיון המדינה, תיק הרה"ר לישראל, גל-1/ 8571. להרחבה ותצלום מקור – ראו כאן).