כ"ט בטבת תרפ"ב – במכתב הסברה להנהלה הציונית, הסביר הרב הראשי הראי"ה קוק כי כשם שאומות העולם הכירו בזכותנו לבית לאומי בארץ ישראל, כן יבואו ימים שכל העולם יכיר בזכותנו על הר הבית:
"וזה מכבר כאשר נשאלתי מועידה־בריטית־רשמית, מהי דעתי על־דבר מקום המקדש, אודות יחוסנו אליו? אמרתי להם: שכשם שאתם רואים שזכותנו על הארץ בכלל, אף שהיה זה דבר רחוק אצל כל העולם כולו עד כה, מכל־מקום גלגלה ההשגחה העליונה סיבות עד שמה שהיה רחוק הולך ונעשה קרוב – ואנו בטוחים שהדבר ילך ואור, עד שכל העמים יכירו את צדקת זכותנו, הכתובה בכתב־קֹדש, על ארצנו הקדושה – כמו־כן יבואו ימים, שכל העמים יכירו את אמיתת זכויותינו על מקום המקדש, וידעו כולם ויכירו שהחזון של הנביאים, שנאמר על המקום הקדוש הזה 'כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים' (ישעיה נו, ז), יתקיים רק כשיהיה הבית הגדול והקדוש הזה שב על מכונו, בידי בעליו הראשונים, שהם בעליו הנצחיים, שהוא עם־ישראל, עם־ד' מעולם, הוא ולא אחר" (אגרות הראיה ד א'קכז)