בכ"ט בתמוז תר"צ אישר הרב הראשי הראי"ה קוק למושל נפת ירושלים הבריטי, כי קיבל לידו את ההוראה שהועברה דרך מזכיר הרבנות על אִסור זמני להדליק אבוקת הבדלה במוצאי־שבת ליד הכותל־המערבי. הרב אמנם אישר את קבלת ההוראה אך לא נמנע מהבעת מחאה על כך: "בכל הצער ורגשי המחאה, שעוררה בנו ההגבלה החדשה בזכיות עבודת ד' שלנו לפני הכותל־המערבי, המתבטאת בפקודה זו, באִסור על הדלקת נר קטן למשך שני רגעים בשעת אמירת ברכה של חובה, פעם בשבוע, שמרנו את פקודת כבודו, שלפי מה שהטעים בעצמו הוא רק זמני, וסדרנו הדבר לפי זה".
(אגרות חדשות מהראי"ה קוק, עמ' 30)