כחצי שנה לאחר שחרור הר הבית והעיר העתיקה של ירושלים במלחמת 'ששת הימים' (תשכ"ז-1967), כתב הרב הראשי לישראל הרב איסר יהודא אונטרמן, חוות דעת לממשלת ישראל, לפיה הכותל המערבי לכל אורכו מוקדש מזה דורות לתפילה בשביל כלל ישראל: "תשומת הלב צריכה להיות נתונה בראש ובראשונה לשמירה קפדנית על אפשרות של הכותל המערבי בשלמותו להתקיים כמקום תפילה נערץ, מיוחד במינו בשביל כלל ישראל, וחובתנו למנוע כל הפרעה שהיא בדרך מילוי התכלית הזאת. שיעורו של הכותל נמשך בלי ספק מנקודה הקיצונית שבצפון עד לנקודה הקיצונית שבדרום, ואין להתחשב כלל במה שהיינו מקוצצים ומצומצמים באפשרות התפילה תחת שלטון זר, כי הכותל המערבי מוקדש לתכלית זאת בלבד, כדברי חז"ל (מדרש תהלים יא, ג; ועוד): 'שהשכינה לא זזה משם'. ובמדרש איכה (רבה א, לא) כתוב שלמרות פקודות ברורות של אספסיאנוס ללגיונותיו להחריב את כל ארבעת הצדדים של [הר] הבית, נשאר הכותל המערבי, ומשמש מקום תפילה קבוע לדורות – עד אשר נזכה לבית מקדש.
בטוח אני שבקרוב יסודר הדבר, ואז ימלא הצבור את כל הקו, מפינה לפינה, ושם יתפללו אלפי ישראל באופן קבוע. במקרים מיוחדים, כמו בעצרת תפילה 'לאחינו בית ישראל הנתונים בצרה ובמצוקה' – יעמדו שם דבוקים רבבות אלפי יהודים, חדורים התלהבות של תפילה הבוקעת רקיעים, והד התפילה ישמע בכל העולם… הקו הזה של הכותל המערבי מיוחד לתפילה כבר קרוב לאלף תשע מאות שנה, ואין לו כל תחליף" ('חוות דעת' מי"ב באדר תשכ"ח, ע"פ תצלום מקור).
{תצלום מקור של ה'חוות דעת' מארכיון המדינה}