לקראת הפסח הוכנו "כלי הקודש" חדשים לרחבת הכותל, דהיינו: שולחן לחזן, קופת צדקה, כיור לנטילת ידיים, נטלה וכו'. כיון שלפי "חוקת הכותל" נדרש אישור מהממשלה לכל כלי וכלי שמכניסים יהודים לרחבה, הלך רב הכותל בלווית קצין המחוז אל בית הממשלה, ונפגש בנידון עם המושל מר קיטרוטש. המושל הביע שביעות רצון מהכלים ומכך שהם מתאימים במדותיהם לפי החוק, מלבד כיור המים שהיה גדול ב-10 ס"מ מהמידה הרשומה ב"חוקת הכותל". המושל דרש להחליף את הכיור. רק אחרי משא ומתן ארוך, ואחרי שהביא רב הכותל הוכחות שיש מקום למידה זו על פי עותק אחר של ספר החוקה שקיבל ממפקד המשטרה, הסכים המושל לאשר את הכיור. על כל כלי החתים המושל שתי חותמות "אישור" וליד כל חותם הוסיף המושל את חתימתו בכתב ידו. רב הכותל הודה למושל על אישור הכלים בשם כלל המוסדות היהודיים, ואז הביע המושל את רצונו שגם יצלמו את הכלים וישלחו לממשלה עותק של התצלומים (כדי למנוע אפשרות של החלפת הכלים בהמשך לכלים ללא אישור). החדר ששימש פעם את גבאי הכותל בצמוד לרחבה היה הרוס באותם ימים, ולכן בלילות שמרו על הכלים בחדר בישיבת "פורת יוסף", שהוא המקום הקרוב ביותר שהיה ליהודים אז באזור הכותל. [יומן הרב אורנשטין]
בתאריך: י' בניסן תרצ"ט (30.3.39) –
