ט"ז אדר-א תרפ"א הוא יום יסוד הרבנות הראשית לישראל, אשר מקום משכנה נקבע בלב האומה, בירושלים עיר הקודש. באותו היום נבחרו הרב אברהם יצחק הכהן קוק (הראי"ה) לרב הראשי האשכנזי, והראשון לציון הרב יעקב מאיר לרב הראשי הספרדי. מינוי רבנים ראשיים לישראל, אשכנזי וספרדי, ועבודתם תחת קורת גג אחת, מאפשר מאז ועד היום שיתוף פעולה של הרבנים ומועצת הרבנות הראשית, ובכך מאחדת הרבנות הראשית את העם תחת מסגרת הלכתית־תורנית אחת, שנותנת ביטוי ומקום לעדות ולגוונים השונים בחברה הישראלית.
בנאומו בפני האסיפה הבוחרת אמר הרב קוק על תפקיד מוסד הרבנות, כפי שהוא חזה אותו: "כוח רבני ראשי בארץ־ישראל יהיה המרכז הדתי־רוחני העליון של כל העולם היהודי, אליו יפנו ועם דעתו יתחשבו בכל דבר דת ודין… יבוא יום, והעם לא יקבל שום ספר דתי אשר לא תבוא עליו הסכמת משרד הרבנות שבארץ־ישראל" (התור, כ"ד באדר-א תרפ"א).
{1. הראי"ה קוק מייסד הרבנות הראשית לישראל ורבה הראשון}
{2. הרבנים הראשיים בראשית שנות הרבנות – בהקמת גזר (תרפ"ד) ובחנוכת האוניברסטיה בירושלים (תרפ"ה)}