כ"ז באייר נקבע ב'מגילת תענית' ליום חג לאחר שגברה ידי החשמונאים בימי בית שני, ובטלו את גזרת היוונים לתלות ביום זה עטרות (זרי ורדים) על דלתות וחלונות הבתים ופתחי החנויות והחצרות, ולשיר לעבודת אלילים, ולהכריז כי לבעל הבית אין חלק ונחלה באלוקי ישראל. (ע"פ מגילת תענית, ופירוש האשל).
בספר חשמונאים נקרא היום "חג הבכות".