על פי תאוריו של יוספוס פלאויוס בספרו "מלחמות היהודים", החל מחודש ניסן ועד ז' באייר שנת ג'תת"ל, 70 לסה"נ, נעשו פעולות דרמטיות מצד חיל הרומאים כדי לפרוץ אל ירושלים ולהחריבה. הם שפכו סוללות על החומה החדשה, "החומה השלישית", וניגחו את החומה באילים ובכלי מפץ. הקנאים, יהודים ששמרו על החומות והתנגדו לכניעה, כמעט הצליחו להרוס את הסוללות, אולם לבסוף, בסביבות ט"ו באייר הרומאים סיימו לכבוש את כל החומות.
"ככה כבשו הרומאים את החומה הראשונה לקץ חמישה עשר יום (למצור ירושלים), בשביעי לחדש ארטמיסיוס (אייר), והרסו חלק גדול ממנה והחריבו את צפון העיר, כמעשה צסטיוס לפנים" (מלחמות ה, ז, ב).