הרב יעקב משה חרל"פ, מגדולי שכונת 'שערי חסד', נודע לאחד מצדיקי ירושלים בני היישוב הישן והיה קשור לכותל בכל נימי נפשו. בז' בכסלו תשי"ב החזיר נשמתו לבורא. בתו הרבנית חוה דינה בארי סיפרה (שבעים פנים, ת"א תשנ"ג, עמ' 410-411): "עם הכנס השבת לבש אבא את בגדי השבת המיוחדים.. ורוח קדושה של שבת שכנה עליו, ועל כל הסובבים אותו. מדי ליל שבת היה צועד מתון מתון אל הכותל המערבי, ואנו הילדים אחריו. תפילתו ליד הכותל המערבי היא פרשה מופלאה – הוא האריך הרבה בתפילה, כוונות מיוחדות היו לו שם, והתפילה ארכה לו למעלה משעתיים.. הכל מסביב כבר התרוקן, אחרוני המניינים כבר סיימו תפילתם, אך אבא עדיין עמד מרותק אל אבני הכותל, פורש ידיו כלפי מעלה, ונושא תפילה. דמותו דומה היתה אז כתומר ניצב בגאון".
לתאור בהרחבה: על הקשר המיוחד בין דמותו של הרב חרל"פ והכותל המערבי.