בערב פורים מוקפין, י"ד באדר תשמ"ב (1982 לסה"נ), נפטר בירושלים הרב צבי יהודה הכהן קוק, בנו וממשיך דרכו של הראי"ה קוק.
הרצי"ה היה קשור מאוד לכותל המערבי בגופו בפועל ובמשנתו העיונית. עוד בראשית המאה הקודמת, בימי מלחמת העולם הראשונה, הגה ופעל הרצי"ה עם אביו הראי"ה בנסיון לרכוש את החצרות הסמוכות לכותל המערבי לידיים יהודיות. כששחררו הצנחנים את הכותל המערבי מידי הירדנים ב'מלחמת ששת הימים' היה הרצי"ה בין האזרחים הראשונים שהובאו לכותל בג'יפ צבאי כשהלחימה עדיין היתה בעיצומה.
בימי פרעות תרצ"ו-תרצ"ט, כשהתחדשו התנכלויות הערבים למתפללי הכותל בדומה לסוף שנות העשרים (תרפ"ט), פרסם הרצי"ה מאמר עמוק ומיוחד במינו בשם 'מאחר כותלנו' (ירחון סיני, תרצ"ז). במאמרו זה טבע הרצי"ה את המילים המפורסמות: "יֵש לִבּוֹת אָדָם וְיֵשׁ לִבּוֹת אֲבָנִים. וְיֵשׁ אֲבָנִים וְיֵשׁ אֲבָנִים. יֵשׁ אַבְנֵי דֻּמָּה וְיֵשׁ אֲבָנִים – לְבָבוֹת".
לימים, בעיצומה של 'מלחמת ששת הימים', הודפס המאמר בספרו 'לנתיבות ישראל' (חלק א, עמ' כג). תלמידי הרצי"ה עד היום הוגים ומלמדים מתוך מאמר זה, ודולים ממנו תובנות רבות על מהלך הגאולה, ומקומם של ירושלים והר הבית בתהליך התחיה הלאומית.
להרחבה: ראו בספר 'כותלנו', ירושלים תשס"ט, נספח ה', עמ' 232 והלאה.
{תצלום כת"י מתוך טיוטת המאמר 'מאחר כותלנו' – ברשותי}
{תמונת הרצי"ה קוק}