ה' בשבט תרנ"ב (1892) – נסגרה ישיבת וולוז'ין "אם הישיבות" שהיתה באמפריה הרוסית (כיום בלרוס), בעקבות דרישת שר ההשכלה הרוסי שהישיבה תלמד את השפה הרוסית.
אנשים מתנועת ההשכלה רצו לגרום לסגירת הישיבה, ולשם כך הלשינו לשלטונות כי בישיבה אין לימודי חול. ראש הישיבה הרב צבי יהודה ברלין (הנצי"ב) הסכים שאם ממש אין ברירה אפשר שתילמד השפה הרוסית רק מחוץ לכתלי הישיבה, וגם זאת בהשגחה צמודה של ראש הישיבה וגדולי הדור שהמורה המלמד יהיה ירא אלוהים (שו"ת משיב דבר, ח"א סי' מד). שר ההשכלה לא אהב את הרעיון ואף העלה את דרישותיו, ביניהם: להקדיש יותר ממחצית הלימוד בישיבה ללימודי חול משעה 9 ועד שעה 3, שלא יהיו לימודי חול בערב ושכל צוות הישיבה יהיו בעלי תעודת 'הסמכה להוראה' מטעם השלטון. למרות הלחץ האדיר שהופעל עליו מכל עבר לא יכל הנצי"ב להסכים בשום אופן לתביעות אלו, עד שבסופו של דבר נאלץ לסגור את הישיבה בה' בשבט תרנ"ב.