השמש האשכנזי של הכותל נח גלאזשטיין (שרייבר), ועמיתו השמש הספרדי רפאל מיוחס, פעלו באותם ימים בדרך־כלל באופן עצמאי והתפרנסו ממכירת חפצי קדושה ומנדרים ונדבות של מתפללים ועולים לתורה (ע"פ מ' פרידמן, חברה ודת, יד יב"צ ירושלים תשל"ח, עמ' 302). השמש נח נודע לשבח בקרב המתפללים ושימש בתפקידו בערך משנת תרע"ז עד לפטירתו הטראגית בכ' בתמוז תרצ"ג (1933 לסה"נ), בעקבות נפילה מגג ביתו. הוא נטמן בהר הזיתים, חלקה 7 שורה 4 קבר 4 (ראו עוד: דותן גורן, בשבע, כ' בתמוז תשע"ג).
בחוברת 'זכרון לחובבים הראשונים' חלק ד תרפ"ז כותב העורך מר פנחס גראייבסקי (עמ' 44): "נורא מאוד היה המצב העגום, השפל והמחפיר, ולפעמים קרובות גם המסוכן, על יד ה'כותל'. עד שהתעורר העסקן החרוץ מר נח גלאזשטיין לדאוג לכבוד המקום הקדוש הזה, שהוא כבוד עם ישראל כולו. בסכנה ובחרוף נפש עלה בידו – ברשות רבנינו והסכמתם ובעזר יחידי סגולי אחינו – להכניס תקונים וסדרים טובים ויפים, הנותנים כבוד לישראל. לא פעם עמד לפני המושל והתריע על ההפרעות והעלבונות, הנתכים כפעם בפעם על ראש המתפללים, לא פעם התדיין עם השֵיח'ים והזרים השכנים בעניני ה'כותל', וכהצבור הירושלמי כך גם הממשלה – הכירוהו בתור המפקח והאיש האחראי במקום הקדוש הזה. רבים הם התקונים שהכניס העסקן החרוץ הזה, בסדרים הפנימיים והחיצוניים של 'הכותל'".
עוד מובא שם (בעמ' 45-46) מכתב הערכה לשמש נח מכ"ז בחשון תרפ"ב מאת הצדיק הרב זרח ראובן בראווערמאן ראש ישיבת 'מאה שערים': "והנה העיר ה' את רוח הר"נ גלאזשטיין ויבקש וימצא דרך ואופן שלא יהיה כל העם נצב (=עומד ללא כסאות) משך זמן תפלתו אצל הכותל, ולא חשך מעמל נפשו להספיק די מים במשך כל היום, מאור הבוקר עד אחר תפילת ערבית. ויעש גם כיור וכנו לרחצה, ומים לשתיה לבד, קנה סכום הגון של ספרי־תהלים וספרי־תפילה ויתנם בארון, והאחרון חביב שיסד בית־המדרש על יד כותל המערבי, ויתן בו ארון וספרי תורה וכל הדברים הדרושים. ויתן על ידו את האפשרות לקריאת התורה בעד כל המתפללים אצל הכותל הקדוש, ביחוד בימות הגשמים… וככה הלך והוסיף בהליכותיו בקודש ותקן גם מנין קבוע להתפלל מדי יום ביום בצבור אצל הכותל הקדוש תפילת שחרית, ולאמר אחריו שיעור תהלים דבר יום ביומו, וגם התפילות המסוגלות בעד שו"ט והצלחת כלל אחינו בני ישראל בכל מקום שהם, לקיים מה שנאמר: 'אל תתנו דמי לו עד יכונן ועד ישים את ירושלים תהלה בארץ'. ומאז יסד שם את הביהמ"ד, מתפללים לפני הכותל מדי שבת בשבתו גם תפילת שחרית, גם תפילת מנחה פעמים רבות… קוראים גם בתורה, וכבר התפללו שם גם בראש־השנה גם ביום־הכפור וגם בכל הסוכות דהשתא, כל התפילות כסדרן בקביעות. ועל ידי התיקונים האלה רבו כמו רבו הבאים להתפלל אצל הכותל הקדוש במשך כל היום… ברוב עם הדרת מלך, גם בחשכת לילה, [לא] כמלפנים, כי אם לפני מאורות לוּקסין המלאים זיו ומפיקים נוגה על כל פנות חצר הכותל־הקדוש, כראוי למקום תפילה, וכיאות לכבד ולפאר מקום מקדשנו וכו' וכו'. האמת אגיד, לולא ראיתי בעיני, לא האמנתי בשום אופן – איש אשר לו אשה ובני־בית, ואשר עליו לפרנסם, ימסור את מבחר עתותיו לעמל את נפשו בענינים קדושים כאלה, עוזב ושוכח את ביתו, גם בשבתות וגם וביום־טוב, גם ביום גם בלילה, ובחרוף נפש אצל כותל המערבי ישכון, למען המציא למלאות הכרחֵי המתפללים הדרושים בשעת תפילתם אצל הכותל הקדוש… הכותב והחותם לכבוד ה' ולכבוד שריד בית־מקדשנו… פה עיה"ק ירושלם ת"ו".