מנהגו של הראי"ה קוק זצ"ל היה שבכל ערב פסח, לאחר חצות היום, היה הולך אל הכותל המערבי לומר שם את "סדר הקרבת קרבן פסח", כמנהג ירושלים. למרות טרדות ערב החג המרובות היה מאריך רב קוק בתפילתו וקשתה עליו הפרידה משריד בית מקדשנו.
סיפר הרב הוטנר בעל ה"פחד יצחק", שבערב פסח אחד ליווה את הרב קוק בשובו מן הכותל המערבי, ובדרכם ראו את הרב זוננפלד צועד ובא לקראתם. הרב קוק הזדרז להקדים בברכת "חג כשר ושמח", והרב זוננפלד השיבו בברכת החג והוסיף: "אני מברך אותו שלשנה הבאה אראהו שוב כאן כשהוא טובל רגליו היחפות בדם". כוונתו היתה שהרב קוק, שכהן היה, יזכה להקריב קורבנות פסח בבית המקדש, כמובא בגמרא (פסחים סה ע"ב): "שבח הוא לבני אהרן שילכו עד ארכובותיהם בדם", והכוונה שם לדם קורבנות הפסח.
(ע"פ הרב מ"צ נריה, מועדי הראי"ה עמ' שג)