בכ"ג בסיון תרצ"א (8.6.31), בדיוק שנה מיום הגעתה לארץ של ועדת החקירה מטעם חבר הלאומים על הכותל ומאורעות תרפ"ט, פורסם הדין־וחשבון שלה על ידי הממשלה הבריטית, ובעקבותיו פורסם 'דבר המלך במועצתו על הכותל'.
'דבר המלך', בהסתמכו על דו"ח ועדת החקירה, קבע כי הבעלים הבלעדיים על הכותל ורחבתו הם המוסלמים, וכי ליהודים יש גישה חופשית למקום בכל עת, כדי להתפלל, אך לא לתקוע בשופר, לא להביא ריהוט ותשמישי קדושה, ולהימנע מקריאה בתורה מלבד במועדי ישראל, ועוד הגבלות. למוסלמים נאסר לערוך טקס 'זיכר' ברחבת הכותל.
הדו"ח ודבר המלך הקנו לרבנות הראשית סמכות בלעדית לטפל בעניני הכותל הפנים־יהודיים ולייצגם בפני הממשלה, וכפי שנקבע בסעיף האחרון כי "הרבנים הראשיים בירושלים יידרשו למנות פקיד אחד או פקידים אחדים אשר יכהנו כבאי־כוחם המוסמכים לקבל ההוראות… על ידי ממשלת ארץ־ישראל בנוגע לכותל המערבי והרחבה אשר על ידו".
(כותלנו, עמ' 191-192)