רבי עובדיה ירא מברטנורא, רבה של ירושלים[1]
חי בערך בשנים ר' – רס"ח
אגרת לאביו אודות מסעו לארץ ישראל בשנת רמ"ח
מקורות: דרכי ציון, אגרת לאביו בשנת רמ"ח | מוגה ע"פ נוסח כת"י עברי המובא ב'אגרות ארץ ישראל', א. יערי, ת"א תש"ג, עמ' 127-135
ובאנו עד שערי ירושלים ונכנסנו בה בשלשה־עשר לחודש ניסן רמ"ח בצהרים. בעצם היום ההוא "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלִָם" (תהלים קכב, ב)… וירושלים רובה חרבה ושוממה, ואין צריך לומר שאין לה חומה סביב.
והעם אשר בה, כפי מה שספרו[2], הם כארבעת אלפים בעלי־בתים, ומן היהודים לא נשארו בה היום [אלא] שבעים בעלי־בתים מדלת העם, אשר אין להם המחיה… ואלמנות רבות, זקנות וגלמודות, אשכנזיות ספרדיות ומשאר לשונות, רבות בתוכה. שבע נשים כנגד איש אחד… ובית־הכנסת של ירושלים הוא בנוי על גבי עמודים, וארוך וצר ואפל, ואין נוגה לו כי אם מן הפתח… ובבואי לירושלים היה רעב כבד עדיין… והיו אומרים כי הקל הרעב כפי מה שהיה בתחילה בשנה ההיא, ורבים מבני ישראל מתו ברעב…; עתה, אחרי קציר חיתים, כלה הרעב ובא שובע לעולם… ובאים פה להשתטח הישמעאלים לבית־המקדש, כי אימה יתירה וכבוד גדול נוהגים בו…
בבית־מקדשנו[3] לא יוכל שום יהודי להכנס. וגם כי פעמים רבות רצו הישמעאלים להכניס שם יהודים חרשי עץ וצורפים, לעשות שם בחרושת עץ ובכל מלאכה, נמנעים היהודים להכנס מפני הטומאה. ולא יכולתי לעמוד על בוריו של דבר אם נכנסים הישמעאלים לפני ולפנים אם אין. גם חקרתי על "אבן שתיה", ששם היה הארון מונח, ורבים אומרים כי היא תחת כיפה אחת יפה וגבוה אשר בנו הישמעאלים במקדש, וסגורה בתוך הכיפה ההיא… ושנים עשר פתחים יש לבית־המקדש היום, ואותם שקורים להם "שערי רחמים" הם שני שערי ברזל סגורים למזרחו של בית ואין נראין על גבי קרקע אלא חציים…
וכותל מערבי אשר הוא קיים עדיין, רצוני־לומר חלק ממנו, אבניו אבנים גדולות ועבות מאוד, לא ראיתי כגודל האבנים ההן בשום בנין קדמון, לא ברומי ולא בשאר מקומות. ובקרן מזרחית צפונית[4] של בית שם פינה אחת מאבנים גדולות מאד, ונכנסתי תחת הפינה ההיא ושם בנין גדול, בנוי על גבי עמודים גדולים וגבוהים, והעמודים רבים מאד עד שנלאתי מהלוך עד סוף כל הבנין ההוא כי רב הוא, והוא מלא עפר אשר השליכו שמה מהריסת הבית. ובית־המקדש עומד על אותם העמודים.
