סמוך לעלות השחר הגיעה אל רב הכותל שמועה לא טובה בענין אסון למסוק של צה"ל שהתרסק ועשרות חיילים נפגעים. מיד ארגן הרב גץ אמירת תהלים בין הנוכחים בכותל.
בהמשך היום התברר שישנם למעלה מחמישים חללים. הרב גץ נחרד ממדי האסון וכעין זעקה כתב ביומן: "ריבונו של עולם, עד מתי דם עמך ניגר כמים!… הלב שבור ורצוץ. ה' ירחם". לרגל שמועות שהגיעו בצהרים כי הממשלה יושבת ברציפות משעות הבוקר בענין האסון, ועלולה לצאת הוראה לבטל את כל חגיגות יום העשור לשחרור ירושלים הקרב, וויתר הרב גץ על מנוחת הצהרים השגרתית ונשאר דרוך לכל הוראה. לבסוף הגיעה החלטה רשמית מהממשלה: "כל מופע שיש בו משום בדור – מתבטל. אך טקסי זכרון, תפילה וכד' – מתקיימים".
למרות האבל הכבד שירד על העם, הנוער נותר בשלו ובא ושר ושמח מול מקום המקדש ליד הכותל המערבי. הרב גץ סבר שטוב שכך הוא המצב. [יומן הרב גץ]
כ"ג באייר תשל"ז (11.5.77) –
