בימי אלכסנדר מלך יון גזרו על היהודים לכתוב בשטרות: "כִּפְרוּ במלכות שמים וְאִמְרוּ אין לנו חלק באלוקי ישראל". כשגברו החשמונאים שינו וכתבו כנגד: "בשנת כך וכך ליוחנן כהן גדול, הוא כהן לא־ל עליון". ואמנם דעת חכמים היתה שאין ראוי לכתוב שם ה' בשטרות, משום שאדם פורע שטר וקורעו ומשליכו באשפה בבזיון. לכן כשביטלו את הזכרת ה' על השטר עשוהו יום־טוב. (מגילת תענית, ע"פ 'צדה לדרך' לר"מ בר זרח).