ביום הזכרון למלחמת העצמאות, שצויין בשנת תשי"ד ביום ב' באייר, אמר הרב הראשי לישראל הרב הרצוג על החיילים שנפלו במערכה:
"הבנים והבנות, שנפלו על מזבח העם והארץ והיהדות גם יחד – הם שחידשו את ברית האומה הישראלית עם ציון בית חייה. בדם נפשם, ובדמם, הביאו את האתחלתא דגאולה. הם לא מתו, הם חיים וקיימים בעולם הנצח גם היום, הם שנתנו את נפשם על קידוש השם וגאולת העם והארץ. כמו כן הם חיים וקיימים מהבחינה ההיסטורית, משום שהם נפלו למען שעם ישראל יקום. הם מתו למען שעם ישראל ישוב לחיות.
בספר החשמונאים כתוב שיהודה המכבי, כשחינך מחדש את בית המקדש לאחר נצחונותיו המזהירים, הקריב קרבנות לכפר על נשמות החיילים המתנדבים שנפלו במלחמה. לכאורה, הדבר קשה מבחינת ההלכה, שהרי ההלכה פוסקת שאין מקריבים על המזבח קרבנות לכפר על המתים. ברם אפשר לומר, שאלו היה להם דין של חיים. במיתתם נקראו חיים, מפני שעל ידי מיתתם הבטיחו לעם ישראל, בתור עם ה', חיי נצח פה עלי אדמות.
הוא הדין לקרבנות מלחמת השחרור שלנו. הבו גודל לנשמות הגדולות ההן. בית ישראל כולו, בארץ ובגולה, יטיף טל תחיה של תנחומים להוריהם ולקרוביהם השכולים, עם ישראל לא ישכחם לנצח".
(מתוך 'דבר הרב הראשי הרצוג' אר"ה, ארכיון הרב הרצוג, פ-6 / 4259)