בז' בניסן תרפ"ט (17.4.1929) כתבו הרבנים הראשיים לישראל הראי"ה קוק והראשל"צ הרב יעקב מאיר למושל מחוז ירושלים, במענה לבקשתו מהרבנים להשיג עדות כתובה מוסמכת על זכויות היהודים ב"כותל הדמעות", ועל המנהגים והבאת כלי פולחן הנהוגים בו: "אנחנו מתכבדים להודיע שעניין זה היה כל כך ברור לעם היהודי ולעולם כולו, לכל מי שהתעניין בזה בכלל, עד שלעולם לא חשבנו שיגיע יום שאנשים בעלי מעמד כל־כך חשוב ידרשו ממנוּ להגיש תעודות כתובות בנושא זה, כאשר אלפי אנשים ברי־סמכא יכולים לתת עדות בנדון". עם זאת, המשיכו במכתבם: "פנינו כעת לפקידי־ציבור לחבר באופן מדעי הסבר ברור בנושא. כאשר מוסמכים אלה יסיימו את עבודתם, יודיעו לנו ואנחנו גם נודיע לכם בהתאם".
לבסוף לא שלחו הרבנים אל המושך שום מסמך שכזה, מתוך הבנה שעצם העיסוק בהוכחת דבר כל כך ברור יש בה משום ערעור הוודאות המוחלטת שלו.
(ע"פ 'כותלנו' עמ' 153, ואגרות חדשות מהראי"ה קוק עמ' 12)