הרדב"ז

הרדב"ז > רבי דוד בן זמרא
נולד בסביבות שנת ר"מ – נלב"ע בכ"א בחשון בסביבות שנת של"ב

השכינה לא זזה מכותל המערבי מפני שנשבע לו הקב"ה שלא יחרב לעולם, ולכן לא נפל ועדיין הוא קיים ועומד

"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט)…[1] ושכינה לא זזה מכותל מערבי (ע"פ שמות רבה ב, ב), וכן אמרו במדרש (ע"פ במדבר רבה יא, ב, ושיר־השירים רבה ב, כב): "אַחַר כָּתְלֵנוּ" – זה כותל מערבי של בית־המקדש, למה? שנשבע לו הקב"ה שלא יחרב לעולם, ושער הכהן ושער חולדה לא חרבו לעולם, עד שיחדשם הקב"ה. עד־כאן. ומפני השבועה זו לא נופל כותל מערבי כשאר כותלים, ועדיין הוא קיים – "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד". כבר ידעת פירוש מילת 'זה', מלשון 'זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ' (שמות טו, ב), ועולה י"ב (בגימטריה) כנגד י"ב הויות שהשם מתגלגל בהם, ונקראו י"ב שבטי ישראל סבא, ושבטי י־ה;

גם כשהבית חרב ונסתלקה השכינה יש להתפלל לכיון קודש־הקדשים העומד בקדושתו העליונה, ואפילו יצויר שנקלע ממזרח לכותל המערבי של הר הבית אין לחשוש מהפניית גבו לשכינה השורה בכותל, משום שהשכינה שלא זזה מכותל מערבי חופפת עליו מלמעלה, ובאמת השכינה בכל מקום

שאלת ממני אודיעך דעתי במי שאנסוהו ליכנס לבית־המקדש [=להר הבית[2]] לעשות איזו מלאכה, והגיע זמן תפלה ונמצא עומד בין כותל־מערבי ובית קדש־הקדשים, כיון שאמרו ז"ל (שמות רבה ב, ב): "לא זזה שכינה מכותל מערבי" ומקום בית קדש־הקדשים אין שם שכינה[3], לאי זה צד יהפוך פניו?

תשובה: דרוש וקבל שכר יש בתשובה זו[4], מכל־מקום דעתי היא שיהפוך פניו אל קדש־הקדשים ככל שאר המתפללים [-מכל העולם], כי אף על פי שאמרו (שמות רבה ב, ב): "לא זזה שכינה מכותל מערבי", ראש הכותל גבוה כמה אמות נמצא שהיא [-השכינה] חולקת רשות לעצמה ואף על פי שיהיו אחוריו אל הכותל לית לן בה, ומקום בית קדש־הקדשים אפילו בחרבנו בקדושתו הוא עומד[5]. ותו, דהא אמרינן נמי "שכינה בכל מקום"[6].

טעם נוסף: השכינה נסתלקה מכל שטח הר הבית מפני טומאת הגויים,
ובכל זאת הכותל המערבי לא חרב לעולם מפני שמקומו מכוון כנגד השכינה שבמערב העולם העליון

ותו, דלא אוכל לצייר שתהיה השכינה מצויה בזמן הזה בכותל מערבי בין טומאת הגויים[7]. ומה שאמרו רבותינו ז"ל: "לא זזה שכינה מכותל מערבי" דומה למה שאמרו "שכינה במערב" (בבא בתרא כה, א; במדבר רבה יא, ב; ועוד), רוצה לומר במערבו של עולם, וצד מערב נקרא 'כותל מערבי'. ומה שאמרו ז"ל לפיכך לא חרב 'כותל מערבי', כדאיתא במדרש שיר השירים (רבה פרשה ב, כב) על פסוק (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ", לפי שכותלי בית המקדש מכוון כנגד עולם העליון ו'כותל מערבי' מכוון כנגד השכינה ולכן לא חרב עד היום הזה^[8].

גם בזמן שהמקדש קיים מקום השכינה ממערב למקדש, אך תמיד כיוון התפילה למקום קדש־הקדשים,
אפילו שהשכינה שורה במרומי הכותל המערבי

תדע שגם בזמן שבית־המקדש קיים השכינה במערב היתה[9], ואפילו־הכי מי שהיה עומד בבית הַחֲלִיפוֹת[10] אחורי קדש הקדשים בי"א אמה שבין כותל מערבי לאחורי קדש הקדשים, היה צריך להפוך פניו אל קדש הקדשים ואחוריו אל כותל מערבי. השתא נמי לא שנא, ויתפלל לצד שמתפללים כל ישראל כיון שהוא [-הכותל המערבי שלפנינו] גבוה הרבה אין לחוש, ואפילו בזמן הזה שהבית ביד גויים [-נשאר כיוון התפילה כנגדו];

הכותל המערבי בימינו ממשיך את הכוונה האלוקית שיהיה בית מיוחד לישראל לעבודת ה',
ושם תשרה שכינתו והשגחתו כל הימים, ולא יפול עד שיבנה המקדש במהרה בימינו

מצוה דש – שלא להשבית שמירתו [של המקדש], שנאמר (במדבר יח, ה): "וּשְׁמַרְתֶּם אֵת מִשְׁמֶרֶת הַקֹּדֶשׁ"… טעם המצוה לפי הפשט: להיות לנו בית מיוחד בקדושה ובטהרה, מזומן ומיוחד לעבודת ה' יתברך, ושם יתקבצו כל העם לתפילה. וראוי לכבד הבית הזה ולהדרו בתכלית מה שאפשר, וכל זה גדולה לשוכן בתוכה, כמה דאת אמר(שמות כה, ח): "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".

ולא יעלה על הדעת שהוא צריך לבית או היכל, והלא שמים וארץ הוא מלא (ע"פ ירמיה כג, כד), ואמר שלמה (מלכים-א ח, כז): "הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי", וכתיב (ישעיה סו, א): "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי, אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי", וכל שכן בית קצר במדה ידועה. אלא ודאי הכוונה ליחד מקום לעבודתו, ושם תשרה שכינתו והשגחתו, כמה דאת אמר (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים". וכן אמרו רבותינו ז"ל (זוהר שמות ה ע"ב; וע"פ שמות רבה ב, ב): "מעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי", ולא יפול עד שיבנה [המקדש] במהרה בימינו, והכי איתא במדרש שיר השירים (רבה ב, כב) על פסוק (שיר השירים ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ".

התפילה והעבודה במקדש מתקבלת יותר מכל מקום, וסוד הענין הוא שהמקום מכוון כנגד בית המקדש העליון,
ולכן גדולה מעלת התפילה בירושלים גם בזמן הזה שהמקדש חרב

וכל כוונתו יתברך לזכותינו ולישרנו לעבודתו כדי שנזכה ותתקיים בנו תכלית יצירת האדם… כן חפץ שיהיה בית מיוחד להישיר את בני האדם ולטהר לבותם. וכל זה מחסדו יתברך, לא שהוא צריך. ואין ספק כי אפילו לפי הפשט, התפילה והעבודה היא מתקבלת בבית ההוא יותר מזולתו… ומטעם זה צִוה לירא מן המקדש, לכבדו ולהדרו כאדם הירא מן המלך, וכן לשמור אותו בלילות אף־על־פי שאין שם פחד גנבים ולא אויבים, שאין שמירתו אלא כבוד למעלה…

ואין אני כוונתי בזה החיבור אלא לסוד טעם המצווה, כאשר כתבתי כמה פעמים, והוא יתברך יהיה עם פי והגיוני, אמן. אמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה ד, יג): בית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה, וכל התפילות שמתפללים ישראל בכל מקום שהם, כולם באות עד בית המקדש, ומשם עולות לבית המקדש של מעלה, כמה־דאת־אמר (בראשית כח, יז): "וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם"… ומכאן תבין מעלות התפילות בירושלים אפילו בזמן הזה, כמה דאת אמר (ישעיה נו, ז): "כִּי בֵיתִי בֵּית תְּפִלָּה";

מדות הר הבית ומבנה המקדש מכוונות לפי סוד הבית העליון,
ונמצא שכותלי הר הבית מכנסים בתוכם ז' מדרגות קדושה,
אך אין אנו משיגים סוד פרטי הדברים

מדות הבית וההיכל והאולם ובית קודש הקדשים, ארכו ורחבו ורומו, הכל בכוון גדול בסוד הבית העליון, "הַכֹּל בִּכְתָב" מאִתו יתברך (דברי הימים-א כח, יט), אבל אין אנו משיגים סוד פרטי הדברים.

ומכל מקום למדנו שהמקדש ז' מחיצות זו לפנים מזו, וכל אחד מקודש מחברו, ואלו הן: (א) הר הבית. (ב) עזרת נשים. (ג) עזרת ישראל. (ד) עזרת כהנים. (ה) אולם. (ו) היכל. (ז) בית קדש הקדשים[11]. וכבר ידעת כי העולם הבנין (=ז' ספירות חג"ת נהי"ם) הוא ז' מדרגות זו למעלה מזו.

הא כיצד? הר הבית כולל כל הקדושות, כנגד הכלה הכלולה (=ספירת מלכות), שהיא כוללת כל מה שלמעלה ממנה, ובה ז' היכלות ידועים למשכילים כפי קבלתה מז' רקיעים עליונים (עיין זוהר חלק א דפים מא-מה)… וכן כל מערכת המקדש וגנזיו ועליותיו וחדריו ותבנית העזרות והאולם וההיכלות והלשכות וצורת כל מקום ומקום – הכל קִבל דוד ברוח הקודש (דברי הימים שם, ע"פ ה'מצודת דוד'. ועיין רש"י שם, ובסוכה נא, ב ד"ה הכל בכתב), ומסר לשלמה בנו במדות במשקל ובמשׂורה לפי סדרי מערכת צורת השכינה (-העליונה)… ואז חזרו הצינורות להריק ברכה בבית המקדש (-של מטה), כמה דאת אמר (תהלים קלג, ג): "כִּי שָׁם צִוָּה ה' אֶת הַבְּרָכָה", וכתיב (תהלים נ, ב): "מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי אֱלֹהִים הוֹפִיעַ", כי היא מכוונת כנגד העליונה.