תפילת "כל נדרי" ליד הכותל התקיימה בקהל מצומצם של כ-50 איש, ובנוסף להם בקרו ליד הכותל במהלך הערב כ-300 יהודים.
באמצע "כל נדרי" קרא המואזין והיתה הפרעה גדולה. התפילה במקום התקיימה בקושי גדול מכיון שלא היתה תאורה ברחבה והמתפללים היו צריכים להצטופף בשטח המואר ממנורת נפט (לוקס) שנמצאת ברחוב הדרומי מול הכניסה אל הרחבה מעל שער הזאוייה ששם (חדר תפילה מוסלמי).
רבים מן המתפללים נטשו את המקום באמצע התפילה ועברו אל בתי הכנסת שבעיר העתיקה.
במשך הצום התפללו את תפילות היום כ-200 איש במניינים בודדים וקראו שם בתורה, ובקרו ליד הכותל כ-3000 יהודים. תפילת נעילה התקיימה בצמצום ולאחריה הלך הקהל לשמוע תקיעת שופר בבית הכנסת הסמוך (הבריטים אסרו תקיעה בשופר, והרבנים מחו על כך אך בקשו מהצבור באותה שנה להשמע לאיסור למרות החרפה שבדבר).
אחרי תפילת ערבית אמרו ליד הכותל "ברכת הלבנה" והקהל שר יחדיו את השיר "טובים מאורות".
לכל אורך היום מנעו שוטרים מן המתפללים להשען על הקיר המערבי של הרחבה (האזור המוצל), למרות השמש היוקדת והקושי שיש בעמידה ממושכת ביום צום. הדבר גרם להתרגזות והתרגשות רבה בקרב המתפללים. למרות ההפצרות הרבות של רב הכותל בפני השוטרים וטענתו שזו אכזריות חדשה וחסרת טעם, השוטרים המשיכו בשלהם באמרם שזו פקודה חדשה מלמעלה. לדברי הסרג'נט הבריטי (סמל תורן) החוק מחייב נתינת מעבר על יד הקיר עבור השכנים הערבים. רב הכותל ניסה להסביר כי 40 המתפללים בסה"כ אינם מפריעים למעבר, אך ללא הועיל.
רק אחרי שרב זקן ניגש יחד עם רב הכותל והתחנן בפני השוטרים שירשו לו להשען, כעבור שעה של משא ומתן וההפצרות רבות מקציני המשטרה שהיו במקום, נאות הסרג'נט להתיר את האיסור.
[ע"פ יומן הרב אורנשטין]
בתאריך: יום כפור תרצ"ב (1931 למנינם) –
