אחרי הפסקה של שבועיים בהם מנעה המשטרה מיהודים כמעט לחלוטין את הגישה לכותל, מחשש סכנת חיים ליהודים שיעברו באזור, הגיע רב הכותל הרב אורנשטין אל רחבת הכותל תחת שמירה משטרתית גדולה – ונחרד למראה עיניו. "מצאתי לצערי", כתב הרב ביומן, "כי במשך הזמן שלא בקרו בכותל, ולא היתה כל שמירה במקום, חללו הערבים את הכותל המקודש, באופן גס ומחפיר: כתתו חתיכות משתי אבנים מאבני הכותל, וגם על ידי דליקה שהדליקו על יד הכותל הצליחו להשחיר בפיח אבנים אחדות של הכותל". קהל המתפללים שהגיע באותו יום אל המקום הקדוש התמרמר מאוד על חילול הקודש של הכותל.
לאחר מכן ביקר הרב אורנשטין בליווי משטרתי בחדרים הסמוכים לרחבה, בהם היו מוחזקים כלי הקודש, ולמרבה הצער מצא כי כל כל הקודש – ארון הקודש, הבימה, הכיור, ארון הספרים הקטן, שולחן המאור, ארון גדול של ספרי קודש ובתוכו למעלה מ-200 ספרי תהלים וסידורים, ספה טובה לישיבה, כסאות, ועוד ספרים אחדים מרכושו הפרטי של רב הכותל – הכל נשרף כליל בלי שנשאר שריד מכל הנ"ל. גם את דלתות החדרים הורידו וגנבו.
רב הכותל נגש אל תחנת המשטרה ברחוב היהודים, ומסר לקצין מנהל התחנה דו"ח על כל הנעשה.
[ע"פ יומן הרב אורנשטין]
בתאריך: ד' במרחשון תרצ"ט (29.10.38) –
