חכם אלמוני מירושלים

בהקדמה ל'אגרת מספרת' נכתב: "בראותנו אנחנו, עמוסי התלאות עניי ירושלים עיר־הקודש, איך בעוונותינו באורך הגלות ותוקף הצרות כמעט כבר נשתכחה עיר קדשנו מלב אחינו... אשר היו עולים כפעם בפעם לראות ולהשתחוות את פני האדון ה' צבאות, וקברי האבות והצדיקים הקבורים בארץ־ישראל, והיו מחזיקים ומעמידים את המקום הגדול והקדוש אשר בו בחר ה' להיות עיניו ולבו שם כל הימים, ובפרט תלמוד תורה כנגד כולן... ראינו להעלות על לוח שם המקומות שבהם קבורת הצדיקים, מקום אשר דרכנו בהם, ולפרט ולברר יותר ממה שהו'[א] בדפוס 'יחוס הצדיקים'... ועשינו בקצרה כדי שתהיה בפני כל אדם לזכרון להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו, זכותם יגן עלינו ועל כל מחזיקים ומעמידים ישוב עיר האלהים סלה, ויקויים בנו קרא דכתיב (ישעיה סו, י): 'שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ'". אגרת זו נדפסה כבר בוינציה בשנת שפ"ו ובלובלין בשנת שצ"ה, בתוך ספר "גלילות ארץ ישראל" שערך ר' גרשון בן אליעזר הלוי מפראג, והיא מעין תקציר עדכני לספר 'יחוס הצדיקים' שנדפס לראשונה במנטובה בשנת שכ"א על ידי ר' גרשון בן ר' אשר איש שקרמילה. כנראה היתה זו אגרת נפוצה שהועתקה באותן שנים בכתבי יד ושימשה שדרי"ם ומבקרים בארץ ישראל. השוואתה לכמה מהרשימות שנכתבו במאתיים השנים הבאות מלמדת כי רבים התבססו בכתביהם על נוסח אגרת זו. [2] וכן כתב בהקדמה לספרו 'חכמת המשכן' (מנטובה תל"ו): "מאז השיגוני עוונותי ולא יכלתי לרעות עוד בגן ה' בארץ הצבי... ויהי לי למושיע בהסיע מנפשי הזוועה רוח סועה, לפי שעה, בהשתעשעה בכל דברים ש'הן להם ציור'... כאשר כבר קדמתי בראשונה לצייר צורת הבית... שנית נתעסקתי שתי פעמים בהדפסת 'סדר יחוס הצדיקים'. ועוד בה שלישית נטפלתי לצור צורה בתוך צורת ארץ ישראל... והאחרון הכביר זה הרביעי, הוא פרט וכלל תבנית המשכן ותבנית כל כליו".