לפי המסורה נולד יעקב אבינו בערב סוכות – י"ד בתשרי שנת ב'ק"ח.
וכן נפטר ביום זה במצרים בהיותו בן 147– י"ד בתשרי שנת ב'רנ"ה.
לפני מותו קרא יעקב ליוסף בנו ובקש שלא יקברו אותו במצרים אלא בקבורת אבותיו, במערת המכפלה אשר בחברון. יוסף נשבע שיעשה זאת, וכך היה.
ואמנם יש לציין כי בתלמוד בבלי מסכת תענית (ה ע"ב) מובא בשם רבי יוחנן: "יעקב אבינו לא מת", ומיד מופיע ההסבר: "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".
הרצי"ה קוק הוסיף לבאר: "שיעקב אבינו הוא כלל ישראל. הוא אישיות מיוחדת, בריה מיוחדת, מציאות מיוחדת, שמזדהה הזדהות ממשית עם עניין הבנים, לכן 'מה זרעו בחיים, אף הוא בחיים' – יעקב מזדהה עם זרעו. עניין האבא הוא עניין הבנים. אצל יעקב אבינו מתגלה כבר האתחלתא של עם ישראל, האתחלתא של שבטי ישראל. אברהם אבינו היה הגרעין שלנו, הזרע שלנו. אצל יעקב אבינו, מתגלה כבר משפחה: 'בית יעקב'. זאת דרגת האבהיות המיוחדת שלו: הוא אישיות יחודית, והוא כבר התחלת כלל ישראל" (שיחות הרצי"ה לבראשית עמ' 259).