"אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה־עשר באב וכיום־הכיפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו… ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות? 'בחור, שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוֹי תן עיניך במשפחה'. 'שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל' (משלי לא, ל), ואומר (=וכן כתוב): 'תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה' (שם, לא). וכן הוא אומר: 'צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו' (שיר השירים ג, יא), ביום חתונתו – זה מתן תורה. וביום שמחת לבו – זה בנין בית המקדש שיבנה במהרה בימינו". (לשון המשנה בסיום מסכת תענית).