בליל ט"ו בשבט שנת שע"ה כתב ר' מרדכי מרויסטיץ את זכרונותיו ממסע שערך באותה שנה בארץ ישראל. בפתח דבריו הודיע למקורביו בחו"ל: "אילו לא ראיתי כל זה במו עיני – לא הייתי כותב לכם, לכן אל תאמינו לאיש מה שיאמר לכם מפי השמועה… וחלילה שאכתוב לכם אחרת ממה שראיתי, ואהיה ממטילי מום בקדשים…".
ר' מרדכי תאר את שראה ועשה סביבות מקום המקדש, ובמיוחד האריך בענין הכותל המערבי: "אומרים (העולם), שבית המקדש עומד למעלה מן העיר – שקר. העיר עומדת למעלה מבית המקדש ללא ספק… והנה הלכתי לכותל המערבי, וחבקתיה ונשקתיה, והתפללתי והורדתי דמעות. והחומה גבוהה מאוד… וזמן ניכר הלכתי לאורכו ולא היה לי שום רגש של פחד כלל, אף על פי שבעוונותינו הרבים – הכל שמם. במקום שעמד המקדש – חומה מסביב, לשנים עשר השערים… רבותי היקרים, דעו לכם, כי בכל יום שבת אחר בית הכנסת הולכים לכותל המערבי ועושים 'מי שברך' לכל ישראל, ובפרט לקהילות הקודש שבחוץ לארץ…. הכותל [המערבי] מתרומם עד ג' קלאפתר גובה (כ-6 מטר) מעל פני האדמה, והישמעאלים בנו בנין על גבי הכותל המערבי, והוא גבוה מאוד. ומקום שעליו עמד ההיכל בנו להם הישמעאלים בית תפלה עם אבנים יפות… וכשאנו הולכים בימי השבת לכותל המערבי, עומדים אנו על הר אחד (עושים "תצפית"), וכאן רואים שהמקדש מונח בעמק, וירושלים מכוסה בעפר, כי בשעה שחופרים – מוצאים בתי אבן נאים מתחת לאדמה. ובחצר שלנו, חפרו ומצאו חנויות נאות, וכל מה שמעמיקים יותר מוצאים יותר…". ('מכתב מארץ ישראל', תורגם בידי יב"צ ונדפס ב'איש התורה והמעשה' עמ' פח)
{תמונה עתיקה של הכותל – מאוסף הקרן}