בעקבות מרד החשמונאים בוטלו הגזירות נגד הדת שגזר אנטיוכוס, אבל בית המקדש נשאר בשליטת יוונים ויהודים מתיוונים, והר הבית נותר מחולל. לכן יהודה המכבי צר על ירושלים, לחם באנשי 'החקרה' עד שפינה את הדרך אל הר הבית וטיהרו מהטומאות שהוכנסו בו וחידש את עבודת הקרבנות במקדש.
טיהור המקדש ונצחון יהודה המכבי היה לפי 'ספר מכבים' ביום כ"ה בכסלו ולזכרון היום הגדול נקבע חג החנוכה בן שמונה ימים: "ויהודה אמר לאחיו: הנה נגפו אויבנו, נעלה לטהר את בית המקדש ולחנכו… ויראו את המקדש שומם והמזבח מחולל והשערים שרופים… ויקרעו את בגדיהם ויבכו בכי גדול ויעלו אפר על ראשיהם… ויצעקו אל השמים. יהודה ציוה להלחם באנשי החקרא עד אשר יטהר את המקדש", ולאחר שטיהרו את המקדש "ויקריבו קרבן על־פי התורה על־מזבח העולה החדש אשר עשו… ויעשו את חנוכת המזבח ימים שמונה ויקריבו עולות בשמחה ויקריבו זבח שלמים ותודה… ויקיים יהודה ואחיו וכל קהל ישראל להיות ימי חנוכת המזבח נעשים במועדם שנה בשנה ימים שמונה, מיום חמשה ועשרים לחודש כסלו בשמחה וגיל" (ע"פ מכבים א, ד; שם י, ה; חשמונאים א, ד, לו-מא; וראה ערוך השלחן, או"ח סימן תרע סעיף ה).
'החקרה' היתה מצודה שנבנתה על ידי אנטיוכוס בסמוך לבית המקדש, כדי לשלוט על הנעשה בהר הבית, בעיקר בחגים ובימי התקהלות של יהודים בהר הבית וסביבתו מחשש שיתארגן מרד בשלטון היווני. בחקרה ישב חיל־מצב יווני־סלווקי ובני־בליעל שנלוו להם, והדבר גרם לסבל ולחיכוכים רבים בין השלטון לעולי הרגל (קדמוניות היהודים יב, ה, ד). שנים רבות לאחר מכן לחמו בחקרה אחי יהודה, יונתן ושמעון, עד שנכבשה בידי שמעון בכ"ג באייר והוא הרסה במשך שלוש שנים (קדמוניות היהודים יג, ו, ז; מלחמת היהודים ה, ד, א).