עתון 'חבצלת' בכ"ז בתשרי תרל"ב (12.10.1871) פרסם ידיעה מירושלים שנשלחה למערכת מאת יוסף קריגער:
"בלב מלא רגשות שמחה ועצב, הנני נותן לפניכם היום העתקת דברים החרותים על אבן אחת גדולה הנמצאת באחד הבתים אשר במקום המקדש, עת חפרוה הבונים לעשות מלאכתם – האבן הזאת יקרה היא עד מאוד, אין ערוך לה. הכתובת הכתובה על האבן הזאת, תביא בלבנו הרגשות עדינות אשר לא יתואר באומר ודברים, והנני להעתיק לפני קהל קוראיכם הנכבדים את כל האמור בכתב ולשון יפת (יוונית) לאמור: 'עד פה תבוא רגל איש נכרי, ואל יעז כל בן נכר לעבור מפה והלאה. לא בהפרוזדור ולא בסביבותיו. ואשר לא יקיים את דבר הפקודה הזאת, וירהיב עוז בנפשו לדרוך הלאה – נקה לא ינקה, עוונו ישא האיש ההוא, ודמו בראשו'.
ולפי דברי ספרי קדמוניות, נמצאו אז אבנים רבות כאלו קבועות בהר הבית, ועליהם כתובה הפקודה הזאת בלשון יפת (יוונית), רומית, ועברית, למען ידעו כל באי מועד להזהר מלהציג כף רגלם במקום הנאסר למו על פי חוקי תורתנו הקדושה, והאבן הזאת היא אחת מהנה".
בשולי המכתב הביאו עורכי החבצלת מראי-מקום מספריו של יוספוס פלאויוס 'מלחמות היהודים' המאששים את אפיון האבן המיוחדת, שהיתה תלויה על עמוד שנבנה על גבי חומת "הסורג" (עיין מדות פרק ב משנה ג).
*בסה"כ נמצאו שתי אבני כתובת כזו – אחת שלמה, התגלתה על ידי הארכאולוג הצרפתי שארל קלרמון-גנו ומוצגת במוזיאון לארכאולוגיה של איסטנבול, ואחת שבורה מוןצגת במוזיאון ישראל בירושלים.
{תצלום אבן הסורג שבמוזיאון באיסטנבול}