תלמיד ה'חתם־סופר', הרב עקיבא יוסף שלזינגר, שכונה על שם ספרו: ה'לב העברי', נפטר לבית עולמים בא' באייר תרפ"ב (1922 לסה"נ). הרב שלזינגר התגורר בבית בקרבת הכותל, סמוך ונראה ל'שער המוגרבים', וכתביו גדושים בהתייחסויות הלכתיות והגותיות בקשר לכותל המערבי ולמקום המקדש. נציין אחדים מהם:
עמידת הכותל המערבי לעולם היא אות ומופת על אמיתות דברי חז"ל בתלמוד ובמדרשים שאמרו שהכותל לא ייחרב לעולם, ומופת זה מכריע לאמונה בה' יותר מכל מופתי יציאת מצרים. כל אשר אינו כופר בבוראו מבין כי יד ה' עשתה זאת (ברית עולם קמא, עין הבינה, דפים סב-סד);
בכותל המערבי המקום גורם לשמירת הצניעות ומניעת הבלבול בתפילה, ומקיימים בזה גם מצוות "מורא מקדש". בנוסף לכך, ישנה מעלה רוחנית ללבנות בסמוך לכותל המערבי מקום תורה ותפילה, שיהא הכותל נשקף מחלונותיו (משנתו של רבי עקיבא – שו"ת ופסקי הלכות, תחילת סימן ח);
יש להיזהר לא לירוק ולא להשליך צואת האף למול הכותל המערבי, שאין דרך כבוד לעשות כך בפני השכינה שלא זזה מכותל מערבי, ויש לנהוג בכותל כקדושת הר הבית מפני שהוא בגבול ההר, ולכל הפחות לכבד השכינה שלא זזה מהכותל, שהוא שער ארמונו של המלך. ואם אדם אינו מסוגל לנהוג בכותל המערבי בכבוד ולהמנע שם מקלות ראש, אסור לו לילך לכותל, ויקבל שכר על הפרישה (שם סימן יא).