רבי אהרן לוין

רבי אהרן לוין הי"ד^[*]

י"ד בחשון תר"מ – ו' בתמוז תש"א

עוד לפני מאות בשנים… כבר היו יראים לאלפים ולרבבות מקרוב ומרחוק נעים ונדים לארצנו הקדושה… הדרכים שהיו אז בחזקת סכנה לא יכלו לעכב ולעצור בעדם מעזוב את ארצם ומולדתם, דרך מדבריות נסעו לארץ ישראל, כי שאיפתם היתה שיזכו לעלות אל המקום אשר עיני ד' בו מראשית השנה עד אחרית השנה. מאושרים היו לרצות אבני ארץ ישראל ולחונן את עפרה ולשפוך לבם כמים לפני שריד מקדשנו, הכותל המערבי.

ומי יודע, אם לא חלוצי צבא ד' אלה גרמו שהארץ תשאר שלנו? מי יודע, אלמלא תפילותיהם ודמעותיהם של חלוצים אלה לפני כותל המערבי, היינו זוכים כעת לראות את ארץ ישראל בתחילת בנינה, בתחילת שגשוגה ובתחילת התפתחותה והדרתה?

מתוך נאום לפתיחת "הכנסיה הגדולה השלישית", מרינבד, תרצ״ז
(נדפס בידי בנו ב"תולדות המחבר" בספר "הדרש והעיון" חלק ה, עמ' שפז)

"וְהָיָה הַדָּם לָכֶם לְאֹת עַל הַבָּתִּים" (שמות יב, יג) – הדם השפוך של אחינו בארץ־הקודש יהיה לאות כי איננו יכולים להשען על האנושיות "התרבותית", אנו נבנה בעזרת ה' את החורבות, ואולי יועיל הדם השפוך לאיחוד כל ישראל תחת דגל התורה, ואז יהיה הכותל המערבי, מקום שם שופכו ימי דם ודמעות אחינו, למקום אחוה ושלום!

מתוך ברכות לפתיחת "הכנסיה הגדולה השניה", וינה, ג' באלול תרפ"ט (פורסם ב'הנאמן', ירחון חרדי לנוער בטלז, שנה ג גליון כ, תשרי תר"צ, עמ' 12)