רבי חיים קראכמאל
רבי חיים קראכמאל[1]
דרשן ק"ק קראקא
נלב"ע בערך בשנת תט"ו
מכך ששונאינו לא הצליחו להחריב את הכותל המערבי והשכינה לא זזה משם לעולם מוכח שמקום המקדש והארץ כולה שייכים לקב"ה לבדו, ולכן יכול להקדיש את ישראל עמו ולמהר גאולתם
אמרינן במדרש (עיין שמות רבה טו, ח): בשעה שאמר הקב"ה לאברהם: 'לזרעך אתן את הארץ', אמר אברהם להקב"ה: אם לא תתן לי מקום בית־המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ואם תתן לי מקום בית־המקדש אזי נתת לי הכל. וקשה, מ"ש (=מאי־שנא) מקום בית־המקדש יותר ויותר?...
כבר ידענו דכל העולם נברא מן מקום בית־המקדש (יומא פרק ה משנה ב, ועוד; זוהר שמות רכב ע"ב), ומקום בית־המקדש נקרא (משלי ח, כו): "רֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל"[2]... ועל־כן אמר אברהם: אם לא תתן לי מקום בית־המקדש אזי לא נתת לי כלום, מאחר דמקום בית־המקדש הוא הראש הנידון בכבודו, ואחריו נגרר כל העולם[3].
והנה לפי דכותל מערבית לא שלט בו שום שונא, ושכינה לא זזה משם לעולם (איכה רבתי פרשה א; שמות רבה ב, ב), אז ניכר דמקום מקדש הוא שלו [יתברך], שאי אפשר להחריבו (במדבר רבה יא, ב), ואז לא ניתן לשום אומה הכותל מערבית מקום קדש קדשים, ואז לא ניתן לשום אומה מקום הראש של הארץ, ועל־ידי כן ניכר דכל הארץ שלו ולה' הארץ ומלואה, מכח שנשאר לו הראש. ואם כן אפשר להקב"ה למהר הגאולה קודם זמנו על־ידי קדושת ישראל[4], והקדש מפקיע מידי שיעבוד (יבמות מו, א), אז אפשר להקדיש לישראל ולהוציאן מן הגלות קודם זמנם.
ויפה אמר הכתוב (שיר השירים ב, ט): "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" למהר הגאולה קודם זמנה, מכח דהקדש מפקיע מידי שיעבוד, מכח מה? על־ידי "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" של כותל מערבית, ולא זזה משם השכינה, משם מוכח שהעולם שלו [ולכן ברשותו להקדיש ממה שבבעלותו].
רבי חיים קראכמאל
דרשן ק"ק קראקא
נלב"ע בערך בשנת תט"ו
מכך ששונאינו לא הצליחו להחריב את הכותל המערבי והשכינה לא זזה משם לעולם מוכח שמקום המקדש והארץ כולה שייכים לקב"ה לבדו, ולכן יכול להקדיש את ישראל עמו ולמהר גאולתם
אמרינן במדרש (עיין שמות רבה טו, ח): בשעה שאמר הקב"ה לאברהם: 'לזרעך אתן את הארץ', אמר אברהם להקב"ה: אם לא תתן לי מקום בית־המקדש ת"ק אמה על ת"ק אמה לא נתת לי כלום, ואם תתן לי מקום בית־המקדש אזי נתת לי הכל. וקשה, מ"ש (=מאי־שנא) מקום בית־המקדש יותר ויותר?…
כבר ידענו דכל העולם נברא מן מקום בית־המקדש (יומא פרק ה משנה ב, ועוד; זוהר שמות רכב ע"ב), ומקום בית־המקדש נקרא (משלי ח, כו): "רֹאשׁ עָפְרוֹת תֵּבֵל"[2]… ועל־כן אמר אברהם: אם לא תתן לי מקום בית־המקדש אזי לא נתת לי כלום, מאחר דמקום בית־המקדש הוא הראש הנידון בכבודו, ואחריו נגרר כל העולם[3].
והנה לפי דכותל מערבית לא שלט בו שום שונא, ושכינה לא זזה משם לעולם (איכה רבתי פרשה א; שמות רבה ב, ב), אז ניכר דמקום מקדש הוא שלו [יתברך], שאי אפשר להחריבו (במדבר רבה יא, ב), ואז לא ניתן לשום אומה הכותל מערבית מקום קדש קדשים, ואז לא ניתן לשום אומה מקום הראש של הארץ, ועל־ידי כן ניכר דכל הארץ שלו ולה' הארץ ומלואה, מכח שנשאר לו הראש. ואם כן אפשר להקב"ה למהר הגאולה קודם זמנו על־ידי קדושת ישראל[4], והקדש מפקיע מידי שיעבוד (יבמות מו, א), אז אפשר להקדיש לישראל ולהוציאן מן הגלות קודם זמנם.
ויפה אמר הכתוב (שיר השירים ב, ט): "דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים" למהר הגאולה קודם זמנה, מכח דהקדש מפקיע מידי שיעבוד, מכח מה? על־ידי "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" של כותל מערבית, ולא זזה משם השכינה, משם מוכח שהעולם שלו [ולכן ברשותו להקדיש ממה שבבעלותו].