רבי יצחק פרחי – 'המגיד הירושלמי'
נולד תקמ"ב – נלב"ע ג' באייר תרי"ג
בספרו 'טוב ירושלים', דפוס זולקווא תרי"א, הקדמת המחבר; שם דף יח, ב
השכינה שלא זזה מכותל המערבי היא עוזו ותפארתו של מקום מקדשנו בחורבנו
ארץ הקדושה[1] היתה לראש פינה, קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבוא, ואפילו בחורבנה לא תחסר כל בה כמה מעלות… גומרין עליו את ההלל, על העיר ועל העזרות, מקום מקדשנו וצניף תפארתנו חמד אלהים לשבתו, עוזו ותפארתו הנה זה עומד אחר כותלנו, לא זזה שכינה מכותל המערבי, השוכן בציון והבוחר בירושלים;
קבלה בידי תושבי ירושלים שאין התפילה ליד הכותל המערבי חוזרת ריקם, כי שכינה לא זזה משם
שבח הבעלי בתים השם־ישמרם, תושבי עיר קדשנו־ותפארתנו… גם הולכים בכל ערב שבת־קודש לכותל המערבי, ויושבים שם כתות כתות, יש מי שקורא משניות ויש מי שקורא תהלים ושיר השירים ויש מי שקורא פרשה שמו"ת (=שנים מקרא ואחד תרגום) עם פירוש רש"י, ובאים אנשים ונשים להתפלל ולהתחנן לפני שכינת עוזינו ומתפללים שם מנחה. ובחודש אלול עד יום־הכיפורים מתמידים ללכת שם להתפלל ולהתוודות וגמירי שאין תפילתם חוזרת ריקם, כי לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה ב, ב)…
בסגולת ירושלים גם כשהיא בחורבנה להקנות לאדם יראת ה' על ידי אימת ה' השוכן בכותל מערבי המוטלת עלינו
זו בלבד ישים האדם בדעתו, כי ירושלים עיר הקודש היא מסוגלת ליראת ה'[2], ואפילו יותר משאר ארצות הקודש[3], מכל שכן מארצות העמים, כמו שאמר הכתוב בפרשת מעשר (דברים יד, כב-כג): "עַשֵּׂר תְּעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ וגו' וְאָכַלְתָּ לִפְנֵי ה' אֱלֹקֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם וגו' לְמַעַן תִּלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ כָּל הַיָּמִים", הרי כי הצריך הקב"ה את כל יושבי ארץ־ישראל שהמעשר שני יבואו לאכול בירושלים, ונתן־טעם: "למען תלמד ליראה את ה' אלוקיך", נמצא שעיקר ירושלים ת"ו מסוגלת לקנות האדם יראת ה'[4].
ופשוט הוא מאחר שהוא המקום אשר "חָמַד אֱלֹקִים לְשִׁבְתּוֹ" (תהלים סח, יז), ואפילו עתה בחורבנה לא זזה שכינה מכותל המערבי (שמות רבה ב, ב; ועוד), אם כן בודאי אימתו מוטלת עלינו, וכמו־שכתוב בגמרא על בית־הכנסת (עיין ברכות ל, ב; ופרש"י שם): כל דאימתא דשכינתא עליה לא אתי לידי הרהור (-של פריקת עול), מכל שכן בעיר־הקודש אשר ה' שוכן בתוכה – ודאי כי הוא תועלת גדול ליראת ה'.
