רבי ישראל משה חזן

רבי ישראל משה חזן, ראב"ד רומי^[1]

תקס"ח – טבת תרכ"ב

בספר 'שארית הנחלה', אלכסנדריה תרכ"ב, עמ' סד-סה

מצוות ראיה נוהגת גם בזמן הזה ולכן מצווה מן המובחר לחוג את הרגל בירושלים מקום המקדש ושכינת עוזינו שלא זזה מכותל המערבי

מכאן מודעא רבה לכל העולים לזייהרא^[2] שלא יפה עושים לחוג חג השבועות בצפת… כי מצוה מן המובחר לחוג חג אחד בירושלים תבנה־ותכונן, מקום מקדש ואפריון, ושכינת עוזינו לא זזה מכותל המערבי (ע"פ שמות רבה ב, ב), ובזה יקיים האדם מצוות ראיה בזמן־הזה, כי אליבא דכולי־עלמא קדושת ירושלים תבנה־ותכונן קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבוא (ועיין בספר 'דין אמת' למוהר"ר יצחק נבון סימן ב' פסק ארוך בזה, והאמת איתו).

אם־כן מצוות ראיה קודמת, שהיא דאוריתא גם בזמן־הזה, ומה ראיה מופתית יותר מעדות התשב"ץ (שו"ת חלק ג סוף סימן רא)… שכך היה המנהג הקדמון לחוג כל העולים לזייארא חג השבועות בירושלים תבנה־ותכונן, וכן מנהג כל אנשי מצרים ונא אמון^[3] לחוג חג שבועות בירושלים תבנה־ותכונן, ה' יזכנו לחזור ונשב שם לעולם, כן־יהי־רצון אמן.