רבי מאיר ב"ר אברהם אנג'יל
נלב"ע סביבות שצ"ג
בחורבן המקדש, שהוא סוכת ה' יתברך, נסתלקה שכינתו למרום עד שישוב וישרה בו כבתחילה, ואף על פי כן נשארה בינתיים בחינת סוכה בירושלים על ידי השראת שכינה בכותל המערבי
"שֻׂכּוֹ" ג' [פעמים בתנ"ך], וסימנך: "וַיַּחְמֹס כַּגַּן שֻׂכּוֹ" (איכה ב, ו), "עָזַב כַּכְּפִיר סֻכּוֹ" (ירמיה כה, לח), "וַיְהִי בְשָׁלֵם סֻכּוֹ" (תהלים עו, ג).
יהיה הרמז דאחר שהחריב ה' בית־המקדש ויחמוס כגן סֻכו, נסתלק למרום ועזב ככפיר סֻכו, אבל לא מכל וכל רק (=אלא) ככפיר שהוא עוזב סוכתו בימות החמה, ובימות הגשמים חוזר ויושב בה, אף הקב"ה אף שעזב בית־המקדש – שהוא סוכתו יתברך – דעתו לחזור פעם אחרת ולבנותו ולהשרות שכינתו עליו כפעם בפעם. ואף־על־פי כן, לא זזה שכינתו מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), זהו 'ויהי בשלם סֻכו', היא ירושלים, שקראה מלכי צדק 'שלם' (בראשית רבה נו, י);
מיום שנעקד יצחק בהר המוריה שְׁמה של ירושלים ה' ושָׁמה מושב שכינתו לעולם ועד – ואפילו בחורבנה לא זזה שכינה מכותל מערבי
נקראה ירושלים בשם ה', כדאיתא ב'המוכר את הספינה' (בבא־בתרא עה, ב): אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן (נ"א יוחנן): ג' נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הם: צדיקים ומשיח וירושלים. צדיקים – דכתיב (ישעיה מג, ז): "כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו". משיח – דכתיב (ירמיה כג, ו): "וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ ה' צִדְקֵנוּ". ירושלים – דכתיב (יחזקאל מח, לה): "[סָבִיב שְׁמֹנָה עָשָׂר אָלֶף] וְשֵׁם הָעִיר מִיּוֹם ה' שָׁמָּה", אל תקרי שָׁמָּה אלא שְׁמָּה. ירצה (=כוונתו לומר), מיום שנעקד שָׁם יצחק נקרא שֵׁם ירושלים ה', כי כן קרא אברהם שם המקום ההוא ה' (בראשית כב, יד).
ומה שלא אמר הכתוב בפירוש ה' שְׁמָּה, בשוא השי"ן, רק בקמץ, לרמוז גם כן דה' אִוָּהּ לְמוֹשָׁב לוֹ המקום ההוא נצח סלה ועד ולא זזה שכינה מכותל מערבי ואפילו בחורבנה (שמות רבה ב, ב).
