המקובל רבי שלמה בן יצחק מאריני
רב ק"ק פדובה
נלב"ע בשנת ת"ל
קדושת ירושלים אינה תלויה בישיבת ישראל בה אלא העם היושב בה מתקדש מכוחה, ולכן גם כשחטאו וגלו ממנה נותרה בקדושתה ו'שכינה לא זזה מכותל מערבי'
הבדל גדול יש בין ירושלים לשאר ארצות, ובין מלכות בית דוד לשאר המלכויות, כי הנה ערי הממלכה כאשר יכבוש אותה מלך אחר [לא]חר [זמן] מה אז יסיר כסא המלכות ממנה [ולא ישאר] לה שום רושם ממה שהיה לה בראשונה, אבל ירושלים אין קדושתה תלויה במלך או בעם אלא קדושת העם תלויה בה, דכתיב (ישעיה לג, כד): "הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּהּ נְשֻׂא עָוֹן", וכשחטאו תקיא אותם ועם־כל־זה לא זזה קדושתה, כמו־שאמרו רבותינו ז"ל (ע"פ שמות רבה ב, ב; זוהר שמות ה, ב): 'שכינה לא זזה מכותל מערבי'. וכן מלכות בית דוד כבר נשבע לו שלא יכבה נרו לעולם (דברי־הימים־ב כא, ז)…;
בזמן הישועה תתגלה לכל העולם השגחת ה' ויראתו מצד מערב, והגואל יבוא לציון שנשארה בקדושתה גם כשהיה הסתר פנים כי שכינה לא זזה מכותל מערבי, ומשם תראה ותגלה מלכותו לכל העולם
בזמן הישועה תתבאר ותִפרסם מציאות יכולתו והשגחתו מצד נפלאותיו אשר יתגלו לעין כל ומצד הנהגתו המיוחדת לעמו בשדד כל מערכת השמים כפי רצונו, כי על ענין זה אמרו (בבא בתרא כה, א; במדבר רבה יא, ב): "שכינה במערב", ובכן ייראו ממנו כל העולם, זהו־שאמר (ישעיה נט, יט):"וְיִירְאוּ מִמַּעֲרָב אֶת שֵׁם ה'". "וּמִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ אֶת כְּבוֹדוֹ", גם מצד הפעולות הטבעיות יתחייבו אליו, ולא משום סבה אחרת.
ואמר כי כאשר יצמח שישועה "יָבוֹא כַנָּהָר צָר", כלומר שיתרבו הצרות, בכן יתעוררו אל התשובה ותחל רוּחַ ה' לעוררם ואז יבוא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, כי עיר ציון ראויה מצד קדושתה, כי שכינה לא זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב), וגם כשהיתה בהסתר פנים[2] הנה אז משם תראה ותגלה מלכותו לכל העולם, וגם מצד עמה, שיהיו מוכנים באותו הזמן וישובו בתשובה "וּלְשָׁבֵי פֶשַׁע בְּיַעֲקֹב נְאֻם ה'", וכמו שכתוב (ישעיה א, כז): "צִיּוֹן בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה וְשָׁבֶיהָ בִּצְדָקָה";
בזמן החורבן נעקרה השכינה ממקום המקדש רק בנגלה, אך באופן נסתר לא זזה מכותל מערבי של ההר כי קשה עליה הפרידה
"כִּי יוֹם מְהוּמָה וּמְבוּסָה וּמְבוּכָה לַאדֹנָי ה' צְבָאוֹת בְּגֵיא חִזָּיוֹן[3], מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר" (ישעיה כב, ה)
מה שאמר "מְקַרְקַר קִר וְשׁוֹעַ אֶל הָהָר" יובן במה שאמרו רבותינו ז"ל בפתיחתא דאיכה רבתי (סימן כה): "עשר מסעות נסעה השכינה וכו'", ועל זה אמר 'מקרקר קיר', כי כביכול כאלו עוקר שכינתו מקירות בית־המקדש. ומה שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ב, ב; ועוד) ששכינה לא זזה מכותל מערבי הוא על־דרך הנסתר, אבל בנגלה כמו שהיה בזמן שהבית קיים זה לא נראה אחר החורבן, ואך אומרו 'ושוע אל ההר' אפשר ירמוז למה שאמרו שם (בפתיחתא כה): "אמר רבי אחא: למלך שהיה יוצא מפלטין שלו וכו'[4] כך משהיתה שכינה יוצאת מבית־המקדש היתה חוזרת ומגפפת ומנשקת בכותלי בית־המקדש ובעמודי בית־המקדש ובוכה ואומרת: הוי שלום בית מקדשי וכו'".
