רבי שמעון צבי הורוויץ

י"ב בסיון תר"ל – ב' בתשרי תש"ז

'תזכיר' על ענין הכותל המערבי ליהודים – חומר לעיון לקראת הויכוח עם ועדת החקירה הבריטית על הכותל בשנת תר"צ, ארכיון המדינה פ-1968/70

חקירה על־ענין הכותל המערבי, שמוחזקים לתפילות ישראל מכמה מאות שנים דור אחר דור, ועיין במדרש־רבה שיר־השירים על־פסוק (ב, ט): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" וכו', כי נשבע הקב"ה שהכותל מערבי יעמוד ויתקיים עד ביאת המשיח.

ראשית, עיין בספר אליה רבא פרק ל (אות ו) וזו־לשונו: פעם אחת נכנס רבי נתן לבית־המקדש ומצאו חרב, וכותל מערבי^[2] עומד. אמר: מה טיבו של כותל זה, שלא נחרב? ורצה לידע בבירור ובמופת שהשכינה לא זזה משם, שלכן לא יכלו להחריבה. אמר־לו אחד: אני אראך. מיד נטל טבעת אחת ונעצה בכותל ההוא, והיתה הטבעת הולכת ובאה, לימין ולשמאל.

וכתבו המפרשים לפי שהכותל היה מתנענע ומזדעזע מאימת השכינה שלא זזה משם, ונענוע הכותל עצמו לא היה ניכר לעיניים לפי שהכותל קבוע ונענוע שלו מעט, אבל הטבעת שהיא קטנה ומטולטלת ותלויה בכותל היה נענוע הרבה וניכר לעין, וכן הוא בחוש הטבע, דוגמא שמצינו בגמרא (בבא־בתרא דף כו ע"א) כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא, עיין־שם^[3]. וכיון שראה רבי נתן במופת עין שהשכינה לא זזה מכותל מערבי היה מדבק מחשבתו למעלה בדביקות נפלא כדרך הצדיקים וכו' עד שראה את הקב"ה בוכה וכו' וקבע שם מקום להתבודדות.

עוד ידוע לנו מרבי יהודה הלוי, שהלך שם לתפילה ולהתבודדות.

ובספר 'עמק המלך', שהיה קרוב לזמן רבינו האריז"ל, מביא שם מעשה מהרב־הקדוש אברהם הלוי זצ"ל, שהיה חולה גדול ושלח לו רבינו האריז"ל לכותל מערבי להתפלל ותיכף נתרפא. עיין־שם דף קט ע"ג. ובדף קי"ו ע"ג כתוב לאמר: ולולא תפילת אנשי ירושלים שהם מתפללים לפני כותל מערבי בבכי ובתחנונים לא היה העולם קיים חס־ושלום, ועליהם נאמר (עובדיה א, יז): "וּבְהַר צִיּוֹן תִּהְיֶה פְלֵיטָה", עיין־שם.

ועיין־עוד בזוהר־הקדוש פרשת משפטים (דף קטז רע"א) בענין כׂוׂתׂלׂ מערבי, שהוא תל שכולם פונים בו ושם מתבסמים כל הדינים ומתערבים שם כל כוחות הקדושה, ומקום זה הוא מקודש לתפילות הי"ב שבטים שבטי י"ה. וכמבואר בספר־הקדוש 'שערי גן־עדן' (אות כ) בענין סוד כותל מערבי באורך.

ועיין־עוד באורך בספר־הקדוש 'אור צדיקים' מהמקובל הקדוש ר"מ פפרוש זצ"ל מתלמידי האריז"ל, גם שם הובא המעשה מהקדוש רבי אברהם הלוי ז"ל כנזכר לעיל (עיין־שם פרק יז).

ועיין־עוד בענין קדושת כותל מערבי מהסופר מסעות רבי בנימין מטודעלע, שהיה בשנת ד' אלפים תתקל"ג, איך ששם באים כל היהודים להתפלל לפני כותל מערבי, עיין־שם (בדף ו ע"ב באורך). ומביא שם המנהג שהיהודים כותבים שמם על הכותל.

ועיין־עוד מענין עתיקות ירושלים וכותל מערבי בספר 'שערי ירושלים' ו'חיבת ירושלים' ובספר הגדול 'שער החצר', שמביא שם תרי"ג מעלות על ירושלים וארץ־ישראל.

ובספר 'שם הגדולים' להרב חיד"א, ובספר־הקדוש 'טוב הארץ' מהמקובל ה"ג מהר"ן שפירא ז"ל, ובספר 'חסד לאברהם' בעניני ירושלים המיוחס לישראל. ושם מנהר ז' והילך, במעיין שלישי, עֵין הארץ דף כב ע"ב, בענין תיקון הקדושה בישיבת ארץ־ישראל.

ועיין־עוד במדרש־תלפיות [לבעל ה'שבט מוסר'] (אות י' ענף יבוסי דף רכח ע"ב, עיין־שם^[4]. ובענף ירושלם דף רנה ע"ב ד"ה 'בנה בניתי בית זבול', למטה בהג"ה ד"ה 'אמ"ה נ"ל שנקרא ירושלם כו"^[5]), עיין־שם. ועיין־עוד בספר 'אלה מסעי' מהגאון ר"מ חגיז ז"ל (מדף יב והלאה באורך).

העיקר ראוי לאחינו־בית־ישראל ולסוכנות [היהודית] כו' וכו' לתבוע כולם בפה אחד ובדעה אחת משפט היושר והצדק, על־פי התנ"ך הקדוש, אשר ממשלתינו כו' מתפאר שמאמין בה. יתבוננו בכל מקום הקודש שבתנ"ך, הן מהר הבית שקנה דוד המלך ע"ה מארונא היבוסי בכסף מלא שקיבץ משבטי ישראל, וכן מערת המכפלה שקנה אברהם אבינו ע"ה מעפרון בכסף מלא, וכהנה וכהנה, והרשעים הפראים לקחו ממנו בגזל שלא בצדק ולא ביושר, ונתקיים בנו 'תַּחַת עֶבֶד כִּי יִמְלוֹךְ וְשִׁפְחָה כִּי תִירַשׁ גְּבִרְתָּהּ' (ע"פ משלי ל, כב-כג), יורה ה' וישפוט ויגמור בעדינו לטובה למען שמו הגדול.