"מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם" (בראשית כח, יז).
"מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה", "הזה" ולא במקום אחר, "נוֹרָא אֱלֹהִים מִמִּקְדָּשֶׁיךָ" (תהלים סח, לו). "אֵין זֶה" – אלא ["כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים"], שראה אותו חרב, ואף על פי כן: "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים-א ט, ג), אף בימי החורבן, כדאיתא במגילה (כח, א): "וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם" – אף על פי שהוא חרב קדושתו קיימת ו"הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ" (שיר השירים ב, ט).
"וְזֶה שַׁעַר [הַשָּׁמָיִם]" – בבראשית רבה (פרשה סט אות ז, בשם רשב"י): אין בית המקדש של מעלה גבוה משל מטה אלא י"ח מיל, כמנין "וזה – שער השמים", "וזה" בגימטריה י"ח;
"מַשְׁגִּיחַ מִן הַחַלֹּנוֹת מֵצִיץ מִן הַחֲרַכִּים" (שיר השירים ב, ט) – "מִמְּכוֹן שִׁבְתּוֹ הִשְׁגִּיחַ" (תהלים לג, יד), [ראשי תיבות] משה, כי זה היה בימי משה. "עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵינוּ" (שיר השירים, שם) – גימטריה (845): "כמו כותל מערבי", "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים" (מלכים-א ט, ג), "עומד" מלא ו'[1].
