גם בזמן הגלות עיקר קביעות השכינה בירושלים אחר כותל המערבי הבנוי לתלפיות, ומשם זורח אור השכינה לישראל שבגלות
אמרו רבותינו (עיין מדרש איכה פתיחתא לד): "וַאֲנִי בְתוֹךְ הַגּוֹלָה" (יחזקאל א, א) – על הקב"ה אמרוֹ[1]. כי עיקר הכבוד במקום ירושלים, הנה זה עומד אחר כתלינו, כותל מערבי בנוי לתלפיות, תל פיות פונות שם[2], ודניאל בבבל וְכַוִּין פתיחין ליה בְּעִלִּיתֵיהּ נגד ירושלים (ע"פ דניאל ו, יא), ואיך יאמר שכינה גלתה לבבל והיא קבועה בירושלים? אלא משל חמה זורחת במים שבכלי ומעין זוֹהַר שעל המים יהיה כנגדו, כך מנוגה נגדו שכינה עִם ישראל בעבור המלאכים ובעבור הרוחין לדעת איך להתנהג עם הציבור ועם היחידים;
אפילו כשהמקדש חרב וירושלים שוממה כמדבר – היא נאוה, כי לעולם לא זזה שכינה מכותל מערבי ואין הקדושה זזה משם
"הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות לח, כא). אמר הכתוב שני פעמים: "המשכן משכן", לומר שהקב"ה יקח את המשכן אל המקדש לְמַשְׁכֹּן בעבור עונותיהם של ישראל, ויהיו שני חורבנות לשני בתי מקדשים, ויהיה המשכן והמקדש למשכן אצל הקב"ה, עד כאן (עיין שמות רבה נא, ג; ה). וזהו מה שאמר הכתוב בשיר השירים (ד, ג): "וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה", אפילו שירושלים שממה כמדבר – את נאוה, אין הקדושה זזה משם (כעין זה בשיר־השירים רבה ד, ו), כמו שאמרינן בגמרא (תנחומא שמות סימן י): לעולם לא זזה שכינה מן כותל מערבי;
עמידת השכינה לעולם בכותל מערבי נרמזת באותיות הפסוקים
"דּוֹמֶה דוֹדִי לִצְבִי" (שיר השירים ב, ט), למהר לבוא, וזהו (שם): "הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ". הנה זה עומד אחר כתלינו – אין השכינה זזה מכותל מערבי (שמות רבה ב, ב)[3]. "לעופר האילים הנה זה עומד אחר כתלינו" – גימטריה (1399): "[מכאן][4] אין השכינה זזה מכותל מערבי"… "עוֹמֵד" מלא (כתיב מלא), כלומר עמידה מליאה[5], כי אין שכינה זזה וכו';
"עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵינוּ" בגימטריה (845): "כמו כותל מערבי" (844), אין שכינה סרה משם, הדא הוא דכתיב (מלכים-א ט, ג): "וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים";
הכותל המערבי הוא מיסודות הר בית המקדש, ושריד מהחומה שהיתה לארמון המלך
"כִּלָּה ה' אֶת חֲמָתוֹ, שָׁפַךְ חֲרוֹן אַפּוֹ, וַיַּצֶּת אֵשׁ בְּצִיּוֹן[6] וַתֹּאכַל יְסוֹדֹתֶיהָ" (איכה ד, יא), "ותאכל יסודותיה", יסדתיה כתיב חסר, רמז – לא כל יסודותיה נחרבו, שהרי כותל מערבי נשאר (איכה רבה א, לא), לכך חסר… ועוד, יִסָדת יָה – אותה שיסדת;
"מִקְדָּשׁוֹ, הִסְגִּיר בְּיַד אוֹיֵב חוֹמֹת אַרְמְנוֹתֶיהָ" (איכה ב, ז), "חומת" חסר וא"ו, לא כל חומת הסגיר ביד אוייב כי כותל מערבי נשאר (איכה רבה א, לא), לכך חסר.
