ר' אברהם פרץ

ר' אברהם פרץ מטבריה^[1]

עלה לארץ־ישראל מזלאטשוב בשנת תקע"ז

מתוך אגרת אל רבי מנחם־מענדל מקאסוב^[2] (בערך משנת תק"פ), במאסף לתורת החסידות 'שפתי צדיקים' קובץ ד תשנ"ב, עמ' ס

זכיתי להתפלל כמה פעמים אצל כותל מערבי, ובכל ערב־שבת אחר חצות היום מתקבצות הנשמות הקדושות לכותל המערבי ומשם עולה כל אחת למקומה

תודה־לאל אתנו החיים והשלום… ונזכה לראות בפנים שוחקות ובפנים מסבירות במהרה־בימינו, בארץ חיים, שהוא נוכח ירושלים עיר־הקודש שער השמים, אמן כן יהי רצון.

הנה גי"ק (=גליון יד קדשו) הגיעני, ומנחתו הטהורה… ונתתי שמחה בלבי על שזכיתי להיות במחשבתו הטהורה, אינהו מהתם ואנן מהכא (=הם משם, מקאסוב, ואנחנו מכאן, מטבריה), ובעזרת־ה' אשתקד זכיתי לעלות לירושלים עיר־הקודש תוב"ב, וזכיתי לגנדר בעפרה ולנשק רגבי חורבותיה (ע"פ כתובות קיב, ב), וזכיתי להתפלל אצל כותל מערבי ממש, ורשמתי שמו הקדוש על כותל מערבי^[3]…

וישבנו שם ג' שבועות, וחג השבועות. והמנהג של אנשי ירושלים, שבכל ערב־שבת קודש אחר חצות היום הולכים לכותל מערבי וגומרים שם תהלים, ואומרים "ומפני חטאינו" בדמעות שליש, ואי־אפשר לסבול גודל הבכי.

ושאלתי את פי החסיד המקובל מו"ה אברהם הספרדי^[4] למה דווקא בערב־שבת קודש אחר חצות היום הולכים? והשיב לי שכך קבלה מן האר"י ז"ל, שבכל ערב־שבת קודש אחר חצות היום הוא [זמן] עליות הנשמות הקדושות, וכל הנשמות הקדושות מתקבצות שם לכותל המערבי, ומשם עולה כל אחת־ואחת למקומה הראוי לה.

ואני התפללתי שם המוספין של שבת־קודש, ומוסף של חג השבועות, וגם בימות החול התפללתי שם כמה פעמים.