מובא בספרי הראשונים לומר תפילה קצרה כשנפרדים מהסוכה ביום השביעי של החג (ספר כל בו, הלכות סוכה ס ע"א): "והר"מ היה נוהג בליל מוצאי סוכות [בחו"ל] לעלות לסוכה ונוטל רשות ממנה, ואמר: יהי רצון שנזכה לשנה הבאה לישב בסוכה של לויתן".
תפילה זו מבוססת על דברי רבה בשם רבי יוחנן (בבא בתרא עה ע"א): "עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנאמר (איוב מ, לא): 'התמלא בסוכות עורו'… והשאר פורסו הקב"ה על חומות ירושלים וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיה ס, ג): 'והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך'".
לויתן מופלא זה נברא בששת ימי הבריאה ומיד נגנז לצדיקים לעתיד לבוא (עיין רש"י בראשית א, כא).
וכן אמרו חז"ל (ילקו"ש איוב סימן תתקכז; ופסיקתא דרב כהנא, מנדלבאום, נספחים פרשה ב): "כל מי שמקיים מצות סוכה בעולם הזה, אף הקב"ה מושיבו בסוכתו של לויתן לעתיד לבא, שנאמר: 'התמלא בסוכו עורו'".
מתוך מהלך קדושת הימים שהחלו באלול ונמשכו עד הושענא רבה, ומתוך קיום מצוות הסוכה שכולה טבע רענן וביטויים מעולם החומר שמקיפים אותנו ומצטרפים אלינו לעבודת ה' – עם שקיעת החמה של היום השביעי מתפללים אנו שלא תהיה יציאתנו מן הסוכה כעין גירוש מגן עדן, אלא תהא היציאה פתח לכניסה מחודשת ורעננה בעבודת ה' מתוך רחבות בשנה הבאה עלינו לטובה. והלויתן – בעל חי ענק וחומרי במיוחד – מבטא את ההתרחבות הזו. בעת נעילת שערי הסוכה פתח לנו שערי סוכת לויתן.