בספר עזרא תחילת פרק ג נאמר: "וַיִּגַּע הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בֶּעָרִים, וַיֵּאָסְפוּ הָעָם כְּאִישׁ אֶחָד אֶל יְרוּשָׁלִָם. וַיָּקָם יֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק וְאֶחָיו הַכֹּהֲנִים וּזְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל וְאֶחָיו וַיִּבְנוּ אֶת מִזְבַּח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לְהַעֲלוֹת עָלָיו עֹלוֹת, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים. וַיָּכִינוּ הַמִּזְבֵּחַ עַל מְכוֹנֹתָיו כִּי בְּאֵימָה עֲלֵיהֶם מֵעַמֵּי הָאֲרָצוֹת, וַיַּעֲלוּ עָלָיו עֹלוֹת לה' עֹלוֹת לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב… וְאַחֲרֵיכֵן עֹלַת תָּמִיד וְלֶחֳדָשִׁים וּלְכָל מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לה'. מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לה', וְהֵיכַל ה' לֹא יֻסָּד".
יש מסבירים כי מאז שיבת ציון ועד ראש השנה זה לא הקריבו 'קרבן תמיד' מפני שמרבית הזמן לא היה בידם הכח. רק באירועים מיוחדים, כשהתאסף עם גדול, יכלו לגשת אל מקום המקדש לבנות את המזבח במקומו המדויק, כפי שנודע להם על ידי נביאי הדור, ולהקריב עליו קרבן, ולאחר מכן היו מפרקים את האבנים ומכסים אותם למשמרת. בימי זרובבל התחולל חידוש – נבנה מזבח קבוע 'על מכונתיו', כלומר על היסודות של המזבח מעל ה'שיתין' ומכאן והלאה החלו להקריב בוקר וערב בכל יום תמיד, מפני שכבר נבנה מזבח קבוע (בשם הרב אלחנן בן-נון).