בי"ג בתשרי תרצ"א, לאחר שחזרה שאלת הבעלות על הכותל להכרעת ועדת־הכותל של חבר־הלאומים, כתב הרב הראשי הראי"ה קוק אל רבי זעליג ראובן בענגיס, מתלמידי הנצי"ב מוולוז'ין ומגדולי הרבנים בליטא, כי "בענין זכיותינו בשריד מקדשינו הכותל המערבי, שיבנה במהרה בימינו אמן… תשובתי היתה ששום ויתור מצידנו לא יוכל לבא בשום אופן… שכל ישראל הוא קשור בכל עמקי נשמתו בקדושת מרום מראשון מקום מקדשנו. ועל כן נדחה הדבר לעת עתה. ומה שתחליט הועידה הממונה על זה אין אנו יודעים לעת עתה. מובן שמה שיעשו הגוים, אין אנו אחראים כלל. וד' יפר עצת כל הקמים לפשוט את ידיהם בזבול, וירומם קרן עמו ונחלתו וקדושת תורתנו הקדושה, ויראינו בישועתו בקרוב".
(כותלנו, עמ' 182-183)