א' במרחשון תרפ"ב (2.11.1921) – פרצו מהומות ופרעות בירושלים, בתום הפגנת מחאה ערבית לרגל יום השנה הרביעי ל'הצהרת בלפור'. בפרעות נהרגו חמישה יהודים ונפצעו עשרות. המאורעות החלו במסגד בהר הבית, המשיכו בתהלוכה ערבית לאורך רחוב יפו, ואז פרצו אל העיר העתיקה. הרב הראשי הראי"ה קוק הספיד בלווית הנרצחים, ואמר ברגש כי למרות שחובה עלינו להוריד דמעות על מות הקרבנות הקדושים, "שתי סיבות הן המונעות אותנו מבכי בשעה זו: ראשית – הצרה היא כה גדולה, והאסון כל כך נורא, עד שהלב מתאבן ואי אפשר להוריד דמע. ושנית – אין בוכים על מיתת גיבורים, הם קידשו את השם וחיזקו את רוח האמונה של האומה בעתידה".
הרב קוק ומועצת הרבנות הראשית לישראל הכריזו באותה שנה על יום י"ג בחשון (יום ב' השני של תעניות בה"ב המתקיימות בכל שנה בתחילת חודש חשון) ל"יום תפילה והספד ואזכרה לנשמות הקדושים שנפלו חללים בעד קדושת הארץ".
(ע"פ כרונולוגיה לתולדות הישוב, יד יב"צ; שבועון 'התור' שנה ב גליון ד)