בא' בחשון תרפ"א ביקר לראשונה הנציב העליון הבריטי לארץ ישראל, היהודי סיר הרברט סמואל, בביתו של מנהיג העדה החרדית בירושלים רבי חיים זוננפלד.
כשנכנס אמר הנציב כי הוא שמח מאוד על הזכות שנפלה בחלקו לבקר את הרב הזקן שבירושלים בביתו. ענה לו הרב זוננפלד בענווה, שהוא אינו ראוי לכל הכבוד הזה, אלא שזהו כבוד התורה הקדושה וכבוד 'העדה החרדית'.
הרב ברך את הנציב הנרגש, והוסיף לומר כי היום הוא ראש־חודש, שהלבנה מתחדשת בו, וישראל נמשלו ללבנה שבכל יום מתוסף אורה, ולפיכך אומרים בברכת הלבנה: "דוד מלך ישראל חי וקיים". על כך השיב הנציב כי גם הוא מקווה שמעתה תתגשמנה כל התקוות הטובות. וכשהרב סיפר לנציב כי מנהג קדמון בישראל לעשות 'זבח משפחה' בראש־חודש, השיב הנציב כי גם בניו הקטנים שמחים בראש־חודש בשעה שרעייתו הנציבה נותנת להם 'מעות ראש חודש" למען ידעו כי ר"ח היום.
כשהבחין הנציב בחלונות הבית של הרב המשקיפים על כל הר הבית מקום המקדש, עמד והסתכל במראה הנהדר הנשקף מן החלון. אז אמר לו הרב שמיום בוא הנציב לא עבר יום שלא התפלל לשלומו ולהצלחת ממשלתו. על כך ענה הנציב (כנראה באירוניה), שאין פלא בדבר, כיון שגם ביתו של הנציב, המתנשא על ההר מדרום לעיר, נשקף מחלון ביתו של הרב, ובשעה שהרב ניגש אל חלונו לערוך תפילה כנגד מקום המקדש פוגש מבטו בביתו של הנציב וזוכר הוא באותה שעה להתפלל בעדו.
בסיום הפגישה ציווה הנציב למסור דרישת שלומו לכל היהודים האורתודוכסים.
(ע"פ עתון 'דאר היום' ו' בחשון תרפ"א [18.10.1920] עמ' 3)