לקראת החורף מתחילים לבקש מה' על הגשמים ואומרים ב"ברכת השנים" שבתפילת עמידה: "ותן טל ומטר לברכה".
הזכרה ראשונה בענין הגשם היתה כבר בשמחת תורה, כשהחלו לומר בתפילת עמידה: "משיב הרוח ומוריד הגשם". מאחר וחכמים לא רצו שעולי הרגל למקדש בחג הסוכות יירטבו בדרכם חזרה מירושלים לביתם, דחו את בקשת הגשמים עד לתאריך ז' בחשון, כך שאחרון עולי הרגל יספיק להגיע לביתו – "כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת" (תענית פרק א משנה ג).
מכאן ועד חג הפסח ממשיכים לבקש על הגשמים. כשיגיע האביב יחל עַם ישראל לומר "מוריד הטל" בתפילת עמידה ולבקש: "ותן ברכה על פני האדמה".