בכ"ח בכסלו תש"ח (11.12.47) ערכו הערבים נסיון ראשון לתקוף את הרובע היהודי, בקרב שנודע בכינויו "קרב שבע השעות". עם בוקר פתחו הערבים באש על עמדותינו. בגבול המזרחי ניסתה קבוצת ערבים להתקדם אל ישיבת 'פורת יוסף'. הם הצליחו להפתיע את המגנים והשליכו רימון שחדר לתוך העמדה. בדרך נס לא נפגע איש. מפקד המחלקה, מנחם ריצ'מן, זרק שני רימונים והערבים נסוגו. יצחק סולומון, שנתלווה אליו, התרומם כדי לזרוק רימון שלישי, נפגע במצחו והתמוטט. הוא הספיק לצעוק "הניצרה פתוחה" ואיבד את הכרתו. מנחם ריצ'מן תפס את הרימון והשליכו החוצה. כך הציל סולומון את חבריו על אף פציעתו האנושה. הוא הוחש לבית החולים ושם מת תוך זמן קצר. כעבור חודשים אחדים גם מנחם ריצ'מן נפל על שמירת ירושלים בקרבות רמת רחל. (ע"פ יצחק (לויצה) לוי , תשעה קבין)
באותו יזם אצ"ל מבצע ראשון נגד הערבים. 13 לוחמים בפיקודו של בן ציון כהן פשטו על שועפט, השליכו רימונים, ירו אל פתחי הבתים והסתלקו. (שם).