היוצא בימי ניסן ורואה אילנות מאכל שמוציאים פרחים, מברך: "ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם". חכמינו תיקנו ברכה זו לפי שמדובר בענין שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב"ה, ונהנה ושמח. ואין מברכים ברכה זו אלא פעם אחת בשנה. טוב לברך "ברכת האילנות" על אילנות הנטועים בגנות ופרדסים שמחוץ לעיר, ומכל מקום אין זה מעכב, ואם קשה לצאת אל מחוץ לעיר מסיבה כל שהיא, יברכו ברכת האילנות גם על אילנות שבתוך העיר. טוב שיצטרפו עשרה ויעשו כולם אגודה אחת בכינוס לשם שמים וברוב עם, ואחר הברכה יאמרו מזמורי תהלים "בשוב ה' את שיבת ציון" ו"הללויה הללו את ה' מן השמים" וכו', ויסיימו באמירת קדיש "יהא שלמא".
הזריזים מקדימים לברך "ברכת האילנות" בראש חודש ניסן, ומכל מקום אם לא ברכו בתחלת חודש ניסן אפשר לברך במשך כל החודש, כשיראה פעם נוספת אילנות עם פרחיהם. ואם לא נזדמן לאדם לברך ברכת האילנות עד שיצא ניסן, רשאי לברך גם בחודש אייר, ולא יאבד ברכה יקרה זו מידו, ובלבד שיהיו עדיין האילנות בפריחתם, ועדיין לא גדלו פירותיהם.
(ע"פ קצור שו"ע ילקוט יוסף סימן רכו)