לבקשת מושל מחוז ירושלים מהרבנות הראשית לישראל, שתגיש לו חוות דעת מנומקת על זכויות היהודים בכותל המערבי, השיב הראשל"צ הרב יעקב מאיר אל המושל בשם הרבנות, ביום ב' בניסן תרפ"ט (12.4.1929): "בנידון לשאלותיו בדבר הכותל המערבי – אנו עוסקים בחִפוש החומר בנוגע להכותל, ואני מקווה שכעבור 2-3 שבועות אוכל להודיעו דבר ברור על כך".
לאחר פחות משנה, כשנשאל על כך הראי"ה קוק בועדת החקירה הבריטית על מאורעות הכותל, הסביר הרב קוק שלאחר כתיבת המכתב הנ"ל הוחלט לא להכנס בפרטים לגבי ענין כה גלוי וברור כזכויות היהודים על־יד הכותל. החוקר דרייטון הוסיף והקשה על דבריו, שגם בז' בניסן תרפ"ט (17.4) כתבה הרבנות שפקידים מוסמכים עוסקים בברור הענין בדרך מדעית. הרב קוק השיב: "כן. בידינו עובדות מדעיות, אבל דרישתנו הרי לזכות הכללית של תפילתנו על יד הכותל. קוינו שנמשיך בתפילותינו מתוך שלום עם הערבים (הדורשים לעצמם זכויות תפילה על הר הבית. ה"ע). הסימן המובהק ביותר לכבוד שאנו רוחשים למקום בית המקדש, היא עמידתנו בפרוזדור, הרחק מהמקום, ואנו רק מבטאים את דבקותנו בו, וכל זמן שלא התערבו ולא עוררו מהומות בין העדות השונות, נמשכו תפילותינו בשלום ותקותנו שכן יהיה גם בעתיד". לכן, סיכם הרב קוק: "החלטנו לא לשלוח את החומר!!!".
(ע"פ 'כותלנו' עמ' 153)